חינוך ילדים
גביע לכולם או רק למנצחים? מה ילדים באמת חושבים על פרסים
בחלק מהחוגים והתחרויות מאמצים מודל שבו כל המשתתפים מקבלים מדליה גם אם לא ניצחו. מחקר חדש בדק מה ילדים ובני נוער חושבים על השיטה הזו - והתשובות שלהם מפתיעות
- יצחק איתןלמעקב
- ח' כסלו התשפ"ז||

הילד שלכם חוזר מיום ספורט עם מדליה, גם אם הקבוצה שלו הפסידה? יש הורים שזה משמח אותם, ויש כאלה שזה מרגיז אותם. מחקר חדש שפורסם בכתב העת Developmental Science בחר לשאול את הילדים עצמם מה הם חושבים על השיטה הזו, שבה בכל תחרות כולם מנצחים.
החוקרים, מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, ראיינו 43 ילדים בגילי 7 עד 9 ו-44 בני נוער בגילי 15 עד 18. כולם שמעו על בית ספר שמקיים שני מרוצים - באחד מהם כל המשתתפים מקבלים גביע, ובשני רק שלושת הראשונים זוכים בתשורה הנכספת. אחר כך נשאלו: באיזה מרוץ הם ירוצו מהר יותר? האם ירגישו גאווה גדולה יותר כמנצחים?
לפי התשובות שלהם, אפשר לומר שכבר בגיל 7 הילדים הבינו את הרעיון: כ-72% מהם צפו שבמרוץ שבו רק המנצחים מקבלים פרס הם ירוצו מהר יותר. בקרב בני הנוער שיעור התשובה הזו הגיע ל-100%. רוב הילדים, וכמעט כל בני הנוער, אמרו שמי שזוכה בגביע "אמיתי" ירגיש מיוחד יותר.
אבל בני הנוער ראו גם את הצד השני. כמעט כולם צפו שבמרוץ התחרותי יהיו יותר רמאויות, וכולם צפו שהמשתתפים יסתכנו בפציעה כדי לנצח. הילדים הצעירים, לעומת זאת, לא זיהו את הסכנות האלה. החוקרים מסבירים שבני נוער כבר חוו לחץ תחרותי. על השאלה איזה סוג של תחרות או מרוץ הם עצמם היו בוחרים - כ-63% בשתי הקבוצות ענו שהעדיפו את המרוץ שבו ניתנת מדליה למנצחים בלבד. אצל בני הנוער, מי שהעריכו שהם רצים מהר נטו לבחור בו יותר.
החוקרים מדגישים שהמשתתפים רק דמיינו מרוץ ולא התחרו בפועל, ושהמדגם קטן. ובכל זאת המסר להורים ולמחנכים ברור: הדרך שבה אנחנו מחלקים פרסים מעבירה לילדים מסר על מה חשוב לנו. ילדים שמים לב אם הפרס ניתן על עצם ההשתתפות או על הישג.
אז מה עושים? אפשר לשבח מאמץ והתמדה ולא רק תוצאה. אפשר לדבר עם הילד על כך שהפסד הוא חלק מהדרך. ובעיקר, כשהילד מתבגר, חשוב לדבר איתו על הצד הפחות נעים של התחרות: הפיתוי לרמות, הלחץ והסיכון. המטרה היא לגדל ילד שרוצה להצטיין, אבל לא בכל מחיר. ניצחון שהושג ביושר שווה יותר מכל גביע.