כשר, מהדרין, פרווה: מילון כשרות למתחילים, מא׳ ועד ת׳

על חפיסת השוקולד כתוב ״פרווה״, ושורה מתחת מופיעה האזהרה ״עלול להכיל חלב״. האם אפשר להגיש אותו אחרי ארוחה בשרית? שאלות כאלה עולות בדרך כלל כשהחפיסה כבר ביד או כשהסיר על האש. במילון הזה תמצאו 22 מושגים מעולם הכשרות, מא׳ ועד ת׳, עם הסבר קצר ודוגמאות מהמטבח ומהקניות.

א. אכילה בחוץ

רוצים לאכול בסניף חדש של רשת מוכרת? לפני שתיכנסו, הציצו בתעודת הכשרות שבכניסה. בדקו שהיא שייכת לסניף שבו אתם נמצאים ושהיא בתוקף. אם יש לכם שאלה על מנה מסוימת, לעיתים תמצאו בתעודה גם את מספר הטלפון של המשגיח.

ב. בשר וחלב

התורה אוסרת לבשל בשר בחלב, לאכול אותם כשהם מבושלים יחד (וכן כל הנאה שהיא מתערובת כזאת). חכמינו ז"ל הוסיפו גדר, ואסרו אכילה של בשר וחלב באותה ארוחה. כלי שמבשלים בו בולע טעם מהמאכל, ולכן במטבח כשר צריכות להיות שתי מערכות נפרדות של סירים, מחבתות, צלחות וסכו"ם: האחת למאכלים בשריים והשנייה לחלביים.

ג. גלאט

אם שמעתם אצל הקצב גם ״גלאט״ וגם ״חלק״, הכוונה לאותו דבר - ״גלאט״ היא המילה ביידיש ל״חלק״. אחרי השחיטה בודקים את ריאות הבהמה, בין השאר כדי לראות אם יש בהן הידבקויות שעלולות לעורר שאלה לגבי כשרות הבשר. כשכתוב על האריזה ״בשר חלק״, פירושו שהבשר עומד בדרישות מחמירות בבדיקה הזו. בני עדות המזרח הולכים לפי פסק מרן השולחן ערוך ומקפידים על "חלק בית יוסף", שבו הריאה צריכה להיות חלקה לגמרי.

ד. דגים

סלמון ואמנון כשרים, שפמנון וכריש לא. דג כשר צריך שיהיו לו סנפירים וקשקשים. דגים לא צריכים שחיטה, והם נחשבים פרווה, אבל לא אוכלים אותם יחד עם בשר, כי חכמים אסרו זאת משום סכנה. בין מנת הדג למנת הבשר נוהגים לאכול ולשתות משהו כדי לנקות את הפה.

ה. הכשר

על רוב המוצרים בסופר מודפס סמל קטן, ליד הברקוד או על המכסה. זה ההכשר - אישור רשמי שמזון, מוצר או בית עסק עומדים בדיני הכשרות של התורה. את ההכשר נותנים הרבנות או ועד כשרות פרטי אחרי שבדקו את חומרי הגלם, את אופן ההכנה ואת המקום שבו המזון מיוצר. ההכשר מופיע כתעודה שתלויה בבית העסק או כסמל על אריזת המוצר, וכך הקונה יודע שהמוצר נבדק ואפשר לסמוך עליו.

ו. ויטמינים ותוספי תזונה

לפני שקונים ויטמין D או אומגה 3, כדאי להפוך את הבקבוקון ולחפש עליו הכשר. רוב הכמוסות עשויות מג'לטין, שמופק לעיתים קרובות מבעלי חיים לא כשרים. גם שמן הדגים שבאומגה 3 יכול להגיע מדגים לא כשרים, ובסוכריות הוויטמינים שהילדים לועסים יש בדרך כלל ג'לטין. היום אפשר למצוא תוספים רבים עם הכשר, או כאלה שאינם מכילים ג'לטין.

לגבי תרופות שבולעים לצורך רפואי, יש פוסקים שמקלים, כי לא אוכלים אותן כמו שאוכלים מזון. בוויטמינים ובתוספים שלוקחים בלי צורך רפואי מחמירים יותר. מי שזקוק לתרופה שאין לה תחליף כשר צריך לשאול רב, ולא להפסיק לקחת אותה על דעת עצמו.

ז. זמן המתנה

לאחר אכילת מאכלי בשר, רוב העדות נוהגים לחכות 6 שעות לפני שאוכלים מוצרי חלב. לאחר אכילת מזון חלבי אפשר לאכול בשר בלי המתנה, חוץ מגבינה קשה, שאחריה רבים נוהגים לחכות 6 שעות כמו אחרי בשר. בכל זאת, יש לאכול דבר מה (כגון לחם) ולשטוף היטב את הפה לפני אכילת אוכל בשרי.

ח. חרקים

ירקות רבים (ברוקולי, כרובית, ארטישוק ועוד) נגועים מאוד בחרקים, וחייבים להיבדק בקפדנות לפני שאפשר לאכול אותם. יש פירות כגון תאנים, פטל ותותים שגם הם בעייתיים. בזמננו פותחו שיטות מיוחדות לבדוק ולנקות את הפירות והירקות הללו מחרקים.

ט. טבילת כלים

גם סיר חדש ומבריק, שעוד לא בישלו בו דבר, עשוי להיות חייב בטבילה. כלי אוכל ובישול מסוימים, ובהם כלי מתכת וזכוכית שעברו מבעלות של מי שאינו יהודי לבעלות יהודית, טעונים טבילה במקווה כשר לפני השימוש.

י. ירקות עלים

בחסה, בפטרוזיליה ובכוסברה עלולים להסתתר חרקים זעירים שקשה להבחין בהם בין הקפלים. כשקונים ירק ארוז, כדאי לבדוק שההשגחה מתייחסת במפורש לניקיון מחרקים, ולקרוא את הוראות השטיפה שעל השקית.

יא. כלים בשריים וחלביים

כדי לא להתבלבל, נהוג לסמן כל מערכת בצבע אחר, למשל אדום לבשר וכחול לחלב. ההפרדה כוללת סירים, מחבתות, צלחות, סכו״ם ולפעמים גם כיורים, משטחי עבודה ומגבות. ומה עושים אם כף חלבית נפלה לסיר עם תבשיל בשרי? שואלים רב, כי התשובה תלויה בפרטים: האם התבשיל היה חם, ומה הכמויות.

יב. לחם עכו״ם (פת עכו״ם)

לחם שאפה מי שאינו יהודי. חכמים אסרו לאכול לחם כזה גם כשכל המרכיבים שלו כשרים. האיסור נועד למנוע קרבה יתרה בין יהודים לגויים, ולא שהלחם עצמו לא כשר. לחם שנאפה במאפייה מסחרית של גוי נקרא פת פלטר, ויש פוסקים שהקלו בו כשאין לחם של יהודי. לחם שאופה יהודי, או שיהודי השתתף באפייה שלו, למשל בהדלקת התנור, נקרא פת ישראל, והמהדרים מקפידים לאכול רק אותו.

יג. מהדרין

על שני מוצרים שעומדים זה ליד זה על המדף יכול להופיע סמל של אותה רבנות, אבל רק על אחד מהם כתוב "כשר למהדרין". המילה באה מהביטוי "הידור מצווה", כלומר עשיית מצווה בצורה מוקפדת ויפה יותר. כשרות מהדרין מקפידה על דברים שבהם ההלכה הבסיסית מקלה, למשל בשר "חלק", חלב שנחלב בלי חילול שבת, ירקות שגדלו בשיטות מיוחדות כדי למנוע חרקים, והקפדה על מקור הפירות והירקות בשנת שמיטה. ברבנויות רבות יש שתי רמות כשרות, "כשר" ו"כשר למהדרין", וועדי הכשרות הפרטיים נותנים בדרך כלל רק את הרמה המהודרת.

יד. נטע רבעי

הפירות שגדלים על עץ בשנה הרביעית לנטיעתו, לפי הספירה ההלכתית. בשלוש השנים הראשונות אסור לאכול את הפירות בכלל, והם נקראים ערלה. בשנה הרביעית הפירות קדושים: בזמן שבית המקדש היה קיים העלו אותם לירושלים ואכלו אותם שם, או פדו אותם בכסף והעלו לירושלים את הכסף. היום פודים את הפירות על מטבע בנוסח מיוחד, ואחרי הפדייה מותר לאכול אותם בכל מקום.

טו. סימון אלרגנים

על אותה חפיסת שוקולד יכולים להופיע שני כיתובים שנראים סותרים: ״פרווה״ ו״עלול להכיל חלב״. המילה ״פרווה״ מציינת את מעמד המוצר לפי גוף הכשרות. האזהרה ״עלול להכיל״ מיועדת למי שאלרגי לחלב, בגלל אפשרות למגע בתהליך הייצור. עבור מי שאלרגים, אזהרת האלרגנים חשובה גם כשהמוצר כשר פרווה.

טז. ערלה

השכן מציע לכם לימונים מהעץ שלו. לפני שמכינים לימונדה, כדאי לשאול מתי נטע אותו. פירות שלוש השנים הראשונות של עץ פרי נקראים ״ערלה״ ואסורים באכילה. הספירה מתחילה מהנטיעה לפי כללי ההלכה, גם אם בשנה הראשונה לא צמח על העץ אפילו לימון אחד. אם העץ כבר ותיק, נשאר לברר אם הפרישו מהלימונים תרומות ומעשרות (ראו "תרומות ומעשרות").

יז. פרווה

מאכל שאינו בשרי ואינו חלבי, כמו ירקות, פירות, ביצים ודגנים. מאכל פרווה אפשר לאכול גם עם בשר וגם עם חלב, ולא צריך לחכות אחריו לפני שאוכלים בשר או חלב. גם דגים הם פרווה, אבל לא אוכלים אותם עם בשר (ראו "דגים"). בבתים כשרים נהוג להחזיק גם כלים נפרדים לפרווה, כדי שהמאכל יישאר פרווה ולא יקבל טעם של בשר או של חלב מהכלי.

יח. צליית כבד

זו הדרך היחידה להכשיר כבד לאכילה. התורה אוסרת לאכול דם, ובבשר רגיל מוציאים את הדם בהשריה ובמליחה. בכבד יש כמות גדולה של דם, ולכן מליחה לא מספיקה. שוטפים את הכבד, חותכים בו חתכים, מפזרים עליו מעט מלח וצולים אותו ישירות על האש, עד שהדם יוצא ממנו. רק אחרי הצלייה מותר לבשל אותו או לאכול אותו.

יט. קמח מנופה

קמח שעבר ניפוי בנפה (מסננת עם חורים קטנים במיוחד), כדי להוציא ממנו חרקים, תולעים וביצים שלהם. התורה אוסרת לאכול חרקים, ובקמח הם עלולים להתפתח, בעיקר כשהוא מאוחסן זמן רב או במקום חם. לכן נהוג לנפות את הקמח לפני השימוש. יש קמח שנמכר כשהוא כבר מנופה בהשגחת ועד כשרות. אם אתם קונים קמח מנופה, שימו לב שהאריזה סגורה בוואקום ושתאריך התפוגה לא עבר. אם הקמח עמד זמן רב בבית, מנפים אותו שוב.

כ. רוחניות

התורה מלמדת אותנו שמזון שאינו כשר משפיע על הנשמה היהודית. על הפסוק "ונטמתם בם" (ויקרא יא, מג) דרשו חז"ל: "אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם" (יומא לט ע"א). מאכל אסור מטמטם את הלב, ופוגע ביכולתה של הנשמה להתחבר לרוחניות.

כא. שחיטה

גם בהמה כשרה לא הופכת לבשר כשר מעצמה. שחיטה היא הדרך שבה ממיתים בהמה או עוף כדי שמותר יהיה לאכול את הבשר שלהם. את השחיטה עושה שוחט, אדם ירא שמיים שלמד את ההלכות וקיבל הסמכה. הוא משתמש בסכין חדה מאוד וחלקה לגמרי, בלי שום פגם, וחותך בתנועה מהירה את קנה הנשימה ואת הוושט (בעוף מספיק לחתוך אחד מהם). אחרי השחיטה בודקים את איברי הבהמה, ובעיקר את הריאות, כדי לוודא שלא הייתה בה מחלה או פגיעה שהופכת אותה לטריפה, שאסורה באכילה. בשר מבהמה שלא נשחטה כהלכה נקרא נבלה ואסור לאכול אותו.

כב. תרומות ומעשרות

קניתם עגבניות ומלפפונים בדוכן בשוק? לפני שחותכים סלט, צריך להפריש מהם תרומות ומעשרות. אלה חלקים מהיבול שצריך להפריש מפירות, ירקות ודגנים שגדלו בארץ ישראל. בזמן בית המקדש נתנו את החלקים האלה לכהנים, ללוויים ולעניים, או אכלו אותם בירושלים. פירות וירקות שלא הפרישו מהם תרומות ומעשרות נקראים טבל, ואסור לאכול אותם. היום מפרישים בעזרת נוסח מיוחד: את החלק של התרומה עוטפים ומניחים בפח, כי אסור לאכול אותו, ואת מעשר שני פודים על מטבע. במוצרים עם הכשר ההפרשה כבר נעשתה, ולכן צריך לעשר בבית רק פירות וירקות שנקנו בלי השגחה.