נסעה לצלם את בית ילדותו של סבה מתקופת השואה והתקבלה בהונגריה כברונית

אורה דקורנפלד מארה"ב היא נכדה לסבא בן 99 בשם ד"ר תומאס דקורנפלד, ניצול שואה מהונגריה. במשך שנים ניסתה אורה לבקש מסבה שיספר לה על קורות חייו אבל תמיד הוא דחה את בקשותיה בטענה שהוא עסוק מדי. 

לפני שהגיע לגיל 99 חשבה הנכדה, יוצרת סרטים דוקומנטריים במקצועה, כיצד לגרום לסבה בכל זאת לספר על חייו, ושכרה צלם ותאורה כדי לתעד את האירוע, אך סבה ביטל ברגע האחרון. ואז הבזיק רעיון במוחו של קולגה שלה, היוצר נירוון מוליק. "למה שלא תיסעי להונגריה, תצלמי את המקומות שבהם גדל סבך ותהפכי אותם לפאזל?", הציע. 

הרעיון נשמע לה גאוני.  כבר בילדותו אהב סבה להרכיב פאזלים, ולמעשה, הוא עשה את זה כל חייו. 

אבל מוליק לא הציע רק לצלם תמונה מעברו. "אם תהפכי את התמונה מעברו לפאזל, ותניחי אותו לפניו - תיווצר שיחה, ולשם את רוצה להגיע", אמר היוצר ואורה לא בזבזה זמן. אורה עשתה עבודת מחקר על חייו של סבה, ויצרה את הסרט התיעודי  The Grandfather Puzzle - שבו היא למעשה עושה ניסיון להתקרב לסבה דרך כל המקומות שעליהם סירב לדבר. הסרט זכה בפרס הקהל בפסטיבל Full Frame ובפרס הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר ב־Mountainfilm, לפי אתר היוצרת - שתחילת מסעה היה טירה שהוסבה עם השנים לפנימייה. 

בהגיעה לשם נתקלה בשאלה שלא ציפתה לשמוע: "האם הברונית באה לתבוע בחזרה את הטירה?". אורה השתתקה.  "האם ייתכן שמשפחתו של סבה הייתה משפחת אצולה לפני המלחמה?".

לפי תיאור הסרט באתר ועידת התביעות, הטירה ניצבה באחוזה ששטחה כ־6,000 אקרים, והתושבים קיבלו אותה כאילו ציפו לשובה. בהצהרת היוצרת שפורסמה באתר ועידת התביעות סיפרה דקורנפלד כי גדלה במרילנד, במשפחה ממעמד הביניים וללא חינוך יהודי מעמיק. עם השנים גברה סקרנותה כלפי החלק הזה בזהותה.

דקורנפלד צילמה את הטירה, הפכה את התצלום לפאזל והביאה אותו לבולטימור. היא אמנם קיוותה שהצילום והפאזל יפתחו את פיו של סבה ויגרמו לו לדבר, אבל לדאבון הלב - גם זה לא עזר. סבה נפטר באוגוסט, חודשים אחרי הקרנת הבכורה של הסרט, מבלי שהסכים לצפות בו. ובכל זאת, מבחינתה המסע לא היה לשווא. לדבריה, עשיית הסרט קירבה אותה אליו, ואין בה חרטות על הקשר ביניהם ועל המאמץ שהשקיעה בו.  דקורנפלד מעולם לא ניסתה לקבל את הטירה לידיה בחזרה.