מהסכנה אל הישועה - שירת התודה של דוד המלך: ביאור פרק כ"ב בשמואל ב'

בפרק כ"ב בשמואל ב' מופיעה שירתו של דוד המלך, הכוללת דברי הודאה לה' על כך שהציל אותו מיד כל אויביו ומיד שאול.

תקציר הפרק

פתיחה: דוד פותח בדברי שבח כלליים בתחילת דברי השירה שלו: "אֱ-לֹהֵי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ, מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי, מֹשִׁעִי מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי, מְהֻלָּל אֶקְרָא ה' וּמֵאֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ". בדיוק כפי שאנו עושים בתפילה: אנו משבחים באמירות כלליות את הקב"ה ואז עוברים לעיקר התפילה.

תפילה לה': בחלק השני נמצאים רוב הפסוקים. דוד מתאר מצוקה לא קלה, ומספר כיצד הושיע אותו ה' מהצרה. ה' לא סתם בא להושיע אלא עושה זאת בצורה מיוחדת: "וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּרָא עַל כַּנְפֵי רוּחַ... וַיִּשְׁלַח חִצִּים וַיְפִיצֵם בָּרָק וַיָּהֹם". בסוף דוד גם מסביר מדוע זכה לישועה מאת ה': "יִגְמְלֵנִי ה' כְּצִדְקָתִי... כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי ה' וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱ-לֹהָי".

דברי שבח לה': כעת שוב עובר דוד לשבח את ה' - לא מתוך המצוקה, אלא דווקא מתוך התבוננות על הישועה. דוד מצדיק את תורת הגמול של הקב"ה ומבהיר כי הצדיק והרשע מקבלים את מה שמגיע להם. בסופו של דבר: "כִּי מִי אֵל מִבַּלְעֲדֵי ה' וּמִי צוּר מִבַּלְעֲדֵי אֱ-לֹהֵינוּ".

הודיה לה': כעת דוד לא רק משבח ומבהיר שהדרך הנכונה היא דרכו של ה' אלא הוא מודה לו. דוד חותם את המזמור בפסוק המוכר לכולנו מברכת המזון: "מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם".

הפרק המלא

(א) וַיְדַבֵּר דָּוִד לַה' אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל ה' אֹתוֹ מִכַּף כׇּל אֹיְבָיו וּמִכַּף שָׁאוּל.

(ב) וַיֹּאמַר ה' סַלְעִי וּמְצֻדָתִי וּמְפַלְטִי לִי.

(ג) אֱלֹוקיי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי מֹשִׁעִי מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי.

(ד) מְהֻלָּל אֶקְרָא ה' וּמֵאֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ.

(ה) כִּי אֲפָפֻנִי מִשְׁבְּרֵי מָוֶת נַחֲלֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתֻנִי.

(ו) חֶבְלֵי שְׁאוֹל סַבֻּנִי קִדְּמֻנִי מֹקְשֵׁי מָוֶת.

(ז) בַּצַּר לִי אֶקְרָא ה' וְאֶל אֱלֹוקיי אֶקְרָא וַיִּשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי בְּאׇזְנָיו.

(ח) ותגעש וַיִּתְגָּעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ מוֹסְדוֹת הַשָּׁמַיִם יִרְגָּזוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי חָרָה לוֹ.

(ט) עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ.

(י) וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו.

(יא) וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּרָא עַל כַּנְפֵי רוּחַ.

(יב) וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ סְבִיבֹתָיו סֻכּוֹת חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים.

(יג) מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ בָּעֲרוּ גַּחֲלֵי אֵשׁ.

(יד) יַרְעֵם מִן שָׁמַיִם ה' וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קוֹלוֹ.

(טו) וַיִּשְׁלַח חִצִּים וַיְפִיצֵם בָּרָק ויהמם וַיָּהֹם.

(טז) וַיֵּרָאוּ אֲפִקֵי יָם יִגָּלוּ מֹסְדוֹת תֵּבֵל בְּגַעֲרַת יְהֹוָה מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפּוֹ.

(יז) יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים.

(יח) יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז מִשֹּׂנְאַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי.

(יט) יְקַדְּמֻנִי בְּיוֹם אֵידִי וַיְהִי ה' מִשְׁעָן לִי.

(כ) וַיֹּצֵא לַמֶּרְחָב אֹתִי יְחַלְּצֵנִי כִּי חָפֵץ בִּי.

(כא) יִגְמְלֵנִי ה' כְּצִדְקָתִי כְּבֹר יָדַי יָשִׁיב לִי.

(כב) כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי ה' וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹוקיי.

(כג) כִּי כׇל מִשְׁפָּטָו לְנֶגְדִּי וְחֻקֹּתָיו לֹא אָסוּר מִמֶּנָּה.

(כד) וָאֶהְיֶה תָמִים לוֹ וָאֶשְׁתַּמְּרָה מֵעֲוֺנִי.

(כה) וַיָּשֶׁב ה' לִי כְּצִדְקָתִי כְּבֹרִי לְנֶגֶד עֵינָיו.

(כו) עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם גִּבּוֹר תָּמִים תִּתַּמָּם.

(כז) עִם נָבָר תִּתָּבָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל.

(כח) וְאֶת עַם עָנִי תּוֹשִׁיעַ וְעֵינֶיךָ עַל רָמִים תַּשְׁפִּיל.

(כט) כִּי אַתָּה נֵירִי ה' וַה' יַגִּיהַּ חׇשְׁכִּי.

(ל) כִּי בְכָה אָרוּץ גְּדוּד בֵּאלֹוקיי אֲדַלֶּג שׁוּר.

(לא) הָקל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת ה' צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ.

(לב) כִּי מִי קל מִבַּלְעֲדֵי ה' וּמִי צוּר מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹוקינו.

(לג) הָקל מָעוּזִּי חָיִל וַיַּתֵּר תָּמִים דרכו דַּרְכִּי.

(לד) מְשַׁוֶּה רגליו רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמֹתַי יַעֲמִדֵנִי.

(לה) מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחַת קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרֹעֹתָי.

(לו) וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וַעֲנֹתְךָ תַּרְבֵּנִי.

(לז) תַּרְחִיב צַעֲדִי תַּחְתֵּנִי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי.

(לח) אֶרְדְּפָה אֹיְבַי וָאַשְׁמִידֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם.

(לט) וָאֲכַלֵּם וָאֶמְחָצֵם וְלֹא יְקוּמוּן וַיִּפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי.

(מ) וַתַּזְרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתֵּנִי.

(מא) וְאֹיְבַי תַּתָּה לִּי עֹרֶף מְשַׂנְאַי וָאַצְמִיתֵם.

(מב) יִשְׁעוּ וְאֵין מֹשִׁיעַ אֶל ה' וְלֹא עָנָם.

(מג) וְאֶשְׁחָקֵם כַּעֲפַר אָרֶץ כְּטִיט חוּצוֹת אֲדִקֵּם אֶרְקָעֵם.

(מד) וַתְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עַמִּי תִּשְׁמְרֵנִי לְרֹאשׁ גּוֹיִם עַם לֹא יָדַעְתִּי יַעַבְדֻנִי.

(מה) בְּנֵי נֵכָר יִתְכַּחֲשׁוּ לִי לִשְׁמוֹעַ אֹזֶן יִשָּׁמְעוּ לִי.

(מו) בְּנֵי נֵכָר יִבֹּלוּ וְיַחְגְּרוּ מִמִּסְגְּרוֹתָם.

(מז) חַי ה' וּבָרוּךְ צוּרִי וְיָרֻם אֱלֹוקי צוּר יִשְׁעִי.

(מח) הָקל הַנֹּתֵן נְקָמֹת לִי וּמֹרִיד עַמִּים תַּחְתֵּנִי.

(מט) וּמוֹצִיאִי מֵאֹיְבָי וּמִקָּמַי תְּרוֹמְמֵנִי מֵאִישׁ חֲמָסִים תַּצִּילֵנִי.

(נ) עַל כֵּן אוֹדְךָ ה' בַּגּוֹיִם וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּר.

(נא) מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם.

ביאור מילים קשות בפרק

"סַלְעִי וּמְצֻדָתִי" - ה'! אתה משמש לי כמחסה, כמו שבניין העשוי מסלע נותן מחסה לאדם, וכמו שמבצר חזק מגן על אנשים.

"נַחֲלֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתֻנִי" - וכאשר באו עליי והפחידו אותי מחלות הנגרמות מאנשים רשעים, כאשר היו רשעים רבים שניסו להרוג אותי.

"חֶבְלֵי שְׁאוֹל סַבֻּנִי" - כאשר ייסורי מוות סבבו אותי, כאשר באו עליי ייסורים שהיו עלולים להביא אותי לידי מוות.

"גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ" - גחלים בוערים יצאו מה' כדי לשרוף את אויביי.

"וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ סְבִיבֹתָיו סֻכּוֹת" - ה' כאילו שם חושך מסביב לסוכות בהן הוא שהה, כדי להחשיך על מחנה האויב. ה' החשיך את המקום שבו הוא הכה באויבי דוד כדי שהם לא יוכלו לראות.

"וַיְפִיצֵם בָּרָק" - הברק שה' שלח פיזר את אויביי.

"וַיָּהֹם ה'" - שלח מהומה בתוך מחנה אויביי (על ידי הברקים שהוא שלח).

"יְקַדְּמֻנִי בְּיוֹם אֵידִי" - האויבים שלי תקפו אותי ביום שקרו לי דברים רעים.

"עִם נָבָר תִּתָּבָר" - עם אדם נקי וזך, אתה תתנהג בדרך נקייה וזכה.

"וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל" - ועם אדם שמתנהג לפניך בצורה עקומה, אתה מתנהג גם כן בדרך עקומה.

"מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת" - ה' שם את רגליי קלות, כך שאוכל לרוץ מהר ולרדוף אחרי אויביי במהירות, כמו שאיילה רצה מהר.

"וְעַל בָּמוֹתַי יַעֲמִדֵנִי" - וה' העמיד אותי על מקום גבוה, ה' העמיד אותי והפך אותי לאדם חשוב.

"וְאֶשְׁחָקֵם כַּעֲפַר אָרֶץ" - כתשתי את אויביי עד שהם נשחקו כאילו שהם היו עפר.

"כְּטִיט חוּצוֹת אֲדִקֵּם אֶרְקָעֵם" - והפכתי אותם להיות כתושים עד דק, שטחתי ורמסתי אותם, כמו שמורחים טיט.

פירושים מעניינים של פרשנים

"דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת" - מלבי"ם: הסיבה שדווקא שירה זו של דוד נכתבה בנביאים, למרות שזו רק שירה אחת מתוך כל השירים המופיעים בספר תהילים, היא משום שדוד חיבר שירה זו בצעירותו והיה שר אותה תמיד בכל פעם שהיה בצרה. ולכן בסוף ימיו, כאשר אסף את שירותיו לספר תהילים, שירה זו נכתבה ברוח הקודש כדי שכל אדם יוכל לאומרה כאשר באות עליו צרות.

"כִּי אֲפָפֻנִי מִשְׁבְּרֵי מָוֶת" - רד"ק: הצרות נקראו מלשון שבר משום שהן שוברות את לב האדם. בפירושו השני כתב שהכוונה היא לדימוי לגלים שבאים על האדם – כשם שהגל בא בחוזקה, כך הצרות תוקפים את האדם בחוזקה.

"תִּשְׁמְרֵנִי לְרֹאשׁ גּוֹיִם" -רש"י בשם חז"ל: הכוונה היא שדוד ביקש מה' למלוך על הפלשתים במקום למלוך על ישראל, משום שאם הוא יעשה טעות במלכו על הפלשתים הוא לא ייענש, ואם הוא יעשה טעות כשהוא ימלוך על ישראל, הוא ייענש.

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

"וידבר דוד לה'" - "עשר שירות הם, זה שאמר הכתוב: 'שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני'. א"ל הקב"ה לדוד: דוד שירה אתה אומר לפני על מפלת של שאול, אלמלא אתה שאול והוא דוד, אבדתי כמה דוד מפניו, והיינו דכתיב: 'שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני'. כתיב כוש, והלא שאול שמו? אלא מה כושי משונה בעורו, אף שאול משונה במעשיו ובמראיו, שנאמר: 'משכמו ומעלה גבוה מכל העם'".

"ויט שמים וירד" - "כתוב אחד אומר 'כי מן השמים דברתי עמכם', וכתוב אחד אומר 'וירד ה' על הר סיני'. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? הכריע הכתוב השלישי 'מן השמים השמיעך את קולו ליסרך', דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: מלמד שהרכין הקב"ה שמים ושמי שמיים העליונים והציען על ראש ההר ודבר עמהם מן השמיים, וכהוא אומר: 'ויט שמים וירד'".

"ואת עם עני תושיע" - "אמר ר' יוחנן: אם ראית לדור שמתמעט והולך חכה לו למשיח, שנאמר: 'ואת עם עני תושיע'".

לפרקים קודמים, הקליקו כאן