מתי מברכים מזונות על העיסה, ולמה התפילה לא תמיד נענית?

2 הלכות ביום

2 הלכות ביום מתוך "בהלכה ובאגדה", עפ"י פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל.

מתי מברכים מזונות על העיסה?

מה שאמרנו שעיסה שנילושה בשמן או סוכר ומי פירות וכדומה, ברכתה מזונות.

לבני ספרד - די שיהיה טעם התערובת ניכר בעיסה ואפילו מעט.

לבני אשכנז - צריך שיהיה הטעם מורגש מאוד, כעוגה ומיני מתיקה, אבל אם ניכר הטעם מעט, מברכים "המוציא", אפילו אם הרוב מי פירות.

מה יעשה כשאינו יודע אם הלחמניה מתוקה?

על כן, מה שמצוי במקומות מסוימים כמו במטוסים ועוד, שמגישים לחמניות, וכתוב עליהם "ברכתה מזונות", לא יסמוך על זה כלל, כי ברוב הפעמים אין מרגישים בהם טעם שונה כלל מלחמנייה רגילה, ואפילו לבני ספרד צריך ליטול ידיים בברכה ולברך "המוציא", וכל שכן לבני אשכנז כנ"ל. והמברכים "מזונות", אין להם על מה לסמוך, וגם ביטלו מצות נטילת ידיים, שהחמירו בה חז"ל מאוד.

אם אינו יודע אם הלחמניה מתוקה או לא, יטעם ממנה מעט בלי ברכה, כדי לדעת אם ברכתה המוציא או מזונות.

התובנה היומית: מידה כנגד מידה

בכפר קטן גרו זה לצד זה אופה וחלבן. בכל בוקר היה האופה מוכר לחלבן קילו לחם, ובערב היה החלבן מוכר לאופה קילו חמאה. יום אחד שם לב האופה שהחמאה שהוא מקבל אינה שוקלת קילו מלא. הוא התחיל לבדוק, יום אחר יום, וראה שאכן החלבן מרמה – בכל פעם החמאה שוקלת פחות מקילו.

האופה כעס, ולקח את החלבן לדיין הכפר. הוא טען בפני הדיין שחברו גונב ממנו ומוכר לו פחות מהכמות המובטחת. הדיין הניח את החמאה שקיבל האופה על כף המאזניים, וכנגדה הניח בכף השניה משקולת של קילו, ואכן, הכף נטתה בבירור לצד המשקולת.

"רואה?" התפרץ האופה. "הוא מרמה אותי ונותן פחות מקילו!".

פנה הדיין אל החלבן: "האם תוכל להראות לי את המשקולת שבה אתה משתמש?"

ענה החלבן בפשטות: "אין לי משקולת. בכל ערב אני שוקל את החמאה כנגד קילו הלחם שהאופה מוכר לי בבוקר".

כך גם בחיים: מה שאנחנו נותנים – זה מה שאנחנו מקבלים. לפני שנאשים אחרים בחוסר הוגנות, כדאי לבדוק אם אנחנו עצמנו היינו הוגנים.

החיזוק היומי

רבים שואלים, למה התפילה לא תמיד נענית? מורנו הרה"ג זמיר כהן שליט"א מסביר מדוע אף תפילה לא הלכה ריקם. צפו