"אתה לא כותב תו אחד בלי שריבונו של עולם עוזר לך": כוכב הלהקה בריאיון אישי

יש משהו מרענן בשיחה עם אוהד קוסקי. בעולם שבו יוצרים ואומנים עסוקים לעיתים בטיפוח האגו או במרדף אחרי אור הזרקורים, קוסקי (50), נשוי ואב לשלוש מכפר סבא, משדר תדר אחר לחלוטין. הוא מוזיקאי, יוצר, גיטריסט מחונן ומי שהיה חלק בלתי נפרד מפס הקול של הרוק הישראלי אי שם בשנות התשעים. אך מאחורי הרזומה העשיר מסתתר אדם המחפש בעקביות את ה"מעבר", את נקודת האמת הפנימית, ואת החיבור ליהדות ולשורשים.

קוסקי נולד למשפחה המשלבת בתוכה את הסיפור היהודי כולו. "אמא שלי היא ירושלמית ממשפחה ספרדית שורשית", הוא מספר. "סבא רבא שלי, הרב יוסף, היה ראש העדה החרדית הספרדית בירושלים בסוף המאה ה-19. מצד אבא, הסיפור שונה לחלוטין. אבא נולד בתחנת רכבת במעבר בין רוסיה לפולין, מיד אחרי מלחמת העולם השנייה. רוב האחים של סבא וסבתא שלי נרצחו בשואה. אני זוכר את עצמי כילד יושב עם אלבומים, ושומע 'זה נרצח וזאת נרצחה'. זה עצב שיושב ומורגש בבית".

למרות הייחוס המשפחתי המרשים מצד האם, קוסקי גדל בבית חילוני. "ההורים שלי היו אנשי מחשבים, בית של עבודה. היה ברור שלא אוכלים לא כשר בבית, ונסענו לסבא וסבתא בחגים. סבא שלי חבש כיפה, אבל מעבר למסורת הקלה הזו היינו רחוקים משמירת תורה ומצוות".

המוזיקה תפסה מקום מרכזי בחייו כבר מגיל חמש, אז החל לנגן בכינור. בכיתה ז' הוא החליף את הכינור בגיטרה, והקים עם חבריו (ביניהם, לתקופה קצרה, גם עידן רייכל) להקה מקומית בכפר סבא. מה שהתחיל כתחביב נעורים הפך בכיתה י' לדבר 'אמיתי' עם הקמת להקת "קרח תשע".

עצמאי בשטח

בגיל 19 בלבד, קוסקי וחבריו מצאו את עצמם חתומים בחברת תקליטים גדולה, מופיעים ברחבי הארץ, מושמעים ברדיו וזוכים לסיקור תקשורתי נרחב. "זה היה היסטרי", הוא נזכר. "אתה ילד בן 19, פתאום יש לך חוזה, השירים שלך מוקלטים באולפנים הכי טובים בארץ ויש סביבך תעשייה שלמה. בדיעבד אני מבין כמה זה נדיר וכמה קשה להגיע לזה, אבל אז הייתי בטוח שזה פשוט מה שצריך לקרות".

אחרי שלוש שנים של הצלחה מסחררת, הלהקה התפרקה. קוסקי, עדיין בשנות העשרים המוקדמות לחייו, מצא את עצמו מחוץ לאור הזרקורים. "פתאום אין את הגב של חברת התקליטים. חזרתי להיות עצמאי. המשכתי לנגן, עבדתי המון עם אסף אמדורסקי, אבל כדי להתפרנס הלכתי לעבוד כסייע בגני ילדים". הנפילה, מסתבר, לא ריסקה אותו; ההיפך הוא הנכון – היא פתחה בפניו פתח לעולם חדש ועמוק יותר.

באותן שנים, החל להתעורר בו צימאון רוחני. "המפגש הראשון עם חיי הדת מקרוב היה בזכות חברה שלי דאז ואשתי היום, נטלי, שהגיעה מבית מסורתי. מרגע שהעניינים הפכו רציניים, היינו עושים אצל הוריה מדי ליל שבת קידוש וסעודה עם המטעמים של חמותי ז"ל, ועד היום אנחנו עושים ליל שבת בביתם.

"במקביל לכך, היו לי כמה חברים שחזרו בתשובה. חבר אחד שהפך לחב"דניק, אחרים שהתקרבו לברסלב. היינו מדברים המון. התחלתי לקרוא ולהיחשף לעולם הרוח היהודי – במגוון רחב של זרמים והשקפות עולם. פתאום הבנתי שהעובדה שאני יהודי היא חלק בלתי נפרד ממי שאני, ושגם אם התרחקתי, זה לא סותר את החיבור הזה. הבנתי שיש השגחה פרטית, שיש משהו אמיתי בתוך כל זה".

משפט אחד שאמרו לו באותם ימים נחרט בנשמתו ושינה את תפיסת עולמו כאומן. "הגעתי לבקר חבר בישיבה, ומישהו שם זיהה אותי מהלהקה. אנחנו היינו בני 20, הרגשנו על גג העולם. ואז אותו אדם זרק לי משפט: 'תדע לך, אתה לא כותב תו אחד בלי שריבונו של עולם עוזר לך'. פתאום תפסתי את עצמי. ההצלחה הגדולה עלולה לייצר יהירות, תחושה של 'כוחי ועוצם ידי'. המשפט הזה זרע בי את ההבנה ששום דבר מזה הוא לא באמת שלי".

הכי חשוך לפני עלות השחר

ההכרה הזו הובילה את קוסקי לחיבור עמוק לספר תהילים, שמלווה אותו באופן קבוע גם בתוך אולפני ההקלטות. "תהילים זה הבסיס שלי. ספר שאני מאוד מחובר אליו. לפעמים אני לוקח על עצמי לקרוא פרקים מסוימים, ולפעמים את 'התיקון הכללי'. לאחרונה גם הלחנתי את מזמור ק' בתהילים, 'מזמור לתודה', וזה ממש חיבור טבעי בין אמונתי לאומנותי. מדובר בניגון שהגיע אליי לפני שלוש שנים, ניגון שמלווה אותי בקריאה שלו, בהליכות ברחוב ובנסיעות. לאחרונה זכיתי להפיק אותו עם היוצר והמפיק עידו מימון בן יהושוע, וכולי תקווה שהוא יתנגן גם בלבבות נוספים".

מה מושך מוזיקאי ישראלי לקרוא בספר שנכתב לפני 3,000 שנה?

"אני פשוט מוצא שם הכל", קוסקי משיב בהתרגשות. "אני מוצא שם את אלוקים, אבל אני מוצא שם גם את עצמי – את הקטנות שלי, את הבדידות שלי, ואת היכולת להתרומם מהמחשבות הטורדניות למקום גבוה יותר. כשאתה קורא תהילים, ואחר כך גם לומד את פרשת השבוע – פתאום הדברים נפתחים בפניך".

השפעה עצומה נוספת על חייו מגיעה מתורתו של רבי נחמן מברסלב. "זה מדהים מה שהאיש הזה הביא לעולם. היכולת שלו לקבל כל אדם, ההבנה שאין פגם שהוא באמת פגם – אלא שדווקא מהחסרונות והקשיים שלנו אנחנו יכולים לשאוב עוצמות ולהבין איך להתנהל. הכלל של 'העיקר לא לפחד כלל', ההתעקשות על השמחה – אלו תובנות מדהימות שאני מיישם בעשייה היומיומית שלי, ולא רק במוזיקה. התורה שלו נותנת כוח פנימי שאי אפשר להסביר במילים".

כולנו כאחד

אחד הפרויקטים המרגשים ביותר שקוסקי לקח בהם חלק בשנים האחרונות מחבר שוב בין המוזיקה שלו להיסטוריה היהודית. "אברמק" הוא פרויקט מוזיקלי המבוסס על שיריו של אברהם (אברמק) קופלוביץ', ילד יהודי פולני שנרצח באושוויץ בגיל 14.

"חבר שלי מהלהקה, אורי מיזלמן, שהוא גם מדריך מסעות לפולין, מצא מחברת שירים של הילד הזה. אביו של אברמק, ששרד את התופת, חזר הביתה אחרי המלחמה ומצא את המחברת מוחבאת מתחת למיטה. כשאורי הביא לי את הטקסטים שתורגמו לעברית, קראתי את השיר הראשון והצטמררתי. מדובר בילד עם פוטנציאל וכישרון אדירים שנגדעו. הלחנתי את השירים, ובכל רגע בפרויקט הזה הרגשנו את ההשגחה ואת הנוכחות האלוקית מכוונת אותנו. הפרויקט הזה לקח אותנו להופיע בפולין והגיע לכל העולם. זו יצירה של עשיית חסד של אמת עם נשמה של ילד".

בימים אלה חוגג קוסקי את שנת ה-50 לחייו, ומשחרר אלבום סולו רביעי העונה לשם המסקרן "קפיצות קוונטיות". הוא עדיין חי ונושם מוזיקה, אך הפרופורציות השתנו לחלוטין. הוא איש משפחה מסור, המגדיר את אשתו ובנותיו כעוגן המרכזי של חייו, ושואף להביא לעולם יצירה שמגיעה ממקום של אור.

כשהוא נשאל איזה מסר חשוב לו להעביר הלאה בימים מורכבים אלו של פילוג בעם, קוסקי חוזר לנקודת הבסיס היהודית: "באתי ממשפחה מורחבת שיש בה הכל – חרדים, דתיים, חילונים, ימין ושמאל. תמיד היה ברור שהיהדות היא הסיבה שאנחנו פה, והיא הדבק שמחבר בינינו.

"לכן, בין היתר, הדבר הכי חשוב בעיניי הוא החיבור בין עם ישראל. יש בארץ אנשים מדהימים שעושים חסד עצום, מבתי תמחוי ועד עמותות עזרה. אנחנו חייבים לאמץ דרך ארץ, להיות נעימים, ולדון כל אדם לכף זכות. אסור לנו לחשוב שאנחנו יודעים מי עומד מולנו לפני שהיינו במקומו. צריך לבוא לאירוע הזה שנקרא חיים בענווה גדולה. הלוואי שנפסיק להתעסק בהשוואות אחד לשני, ושכל אחד פשוט ימצא את האור הייחודי שהשם נתן לו – ויאיר איתו את העולם".