הרב ירון אשכנזי במקבץ שו"תים בנושא תפילת שחרית מוקדמת

הקבלת פני חבר שחזר מחוץ לארץ קודם תפילת שחרית (סימן פ"ט סעיף ב')

אדם שהגיע לבית הכנסת לתפילת שחרית לאחר תקופה ממושכת ששהה בחוץ לארץ, האם מותר לגשת למקומו לפני התפילה ולאחל לו ברכת "ברוכים הבאים"?

תשובה

אסור לגשת למקומו של האורח לפני התפילה כדי לברך אותו בברכת "ברוכים הבאים", אך מותר לסמן לו ממקומו ששמחים בבואו, ולאחר התפילה יאמרו לו "ברוכים הבאים" וישמחו איתו (כתב השולחן ערוך (סימן פ"ט סעיף ב'): "כיון שהגיע זמן תפלה אסור לאדם להקדים לפתח חבירו ליתן לו שלום וכו', אבל מותר לומר לו 'צפרא דמרי טב'. ואפילו זה אינו מותר אלא כשהוצרך ללכת לראות איזה עסק, אבל אם אינו הולך אלא להקביל פניו קודם תפלה, אפילו זה הלשון אסור". ומבואר שכאשר מקדים לפתחו של חברו, אף אמירת 'בוקר טוב', שאינה שמו של הקב"ה, אסורה. ולפי זה יש לאסור אף אמירת 'ברוכים הבאים' ושאר איחולים שנוהגים לאחל בעת שנפגשים.

ובמשנה ברורה (שם ס"ק ט') כתב בשם הפרי מגדים (שם א"א ס"ק ז') ודרך החיים (דברים האסורים קודם התפילה, א'), וכן מצדד בעולת תמיד (ס"ק ח'), שלהקדים לפתחו לאו דווקא, והוא הדין אם מקדים למקומו הקבוע בבית הכנסת, שדינו כמקדים לפתחו ואסור. וכן כתב הכף החיים (שם ס"ק ט"ו) להלכה.

ולפי זה, בנידון דידן שרוצה ללכת במיוחד למקומו של חברו כדי להקביל את פניו ולברכו בברכת "ברוכים הבאים", יש לאסור).

האם עדיף להתפלל במניין פועלים לפני העבודה, או ביחיד באמצע העבודה (סימן פ"ט סעיף ג')

פועל שצריך לצאת מוקדם מביתו, בידו להתפלל מניין פועלים קודם יציאתו, או להתפלל בשעה 8:00 בעבודה, במה יבחר?

תשובה

עדיף שיתפלל במניין פועלים, משום שאסור גם לעסוק בצרכיו קודם התפילה (ראה בפסקי תשובות (סימן פ"ט הערה 79) שהביא מספר תפילה כהלכתה (פ"ג הערה ס"ג) בשם הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שעדיף להתפלל לפני הנץ מלעסוק בצרכיו קודם התפילה ולהתפלל בזמן.

ואף שלדעת מרן הגרע"י בשו"ת יביע אומר (ח"ט סימן ק"ח, מ"ה) עדיפה תפילה בזמנה ביחיד מתפילה במניין קודם הנץ, שם מיירי באופן שאינו עוסק בצרכיו, אבל כאן שהולך לעבודה ועוסק בצרכיו, בוודאי שיש לו להתפלל מוקדם, ובשביל פועל נחשבת תפילה זו אף כלכתחילה.

אמנם, יש לדון בכך עפ"י מש"כ הפוסקים שעבודה נחשבת כצרכי מצווה, ומותר להתעסק בהם קודם התפילה, אם לא יוכל לעשותם לאחר מכן, כמ"ש הרמ"א (סימן רמ"ח סעיף ד') שהליכה לסחורה נחשבת לדבר מצווה, וכ"כ הערוך השולחן (סימן צ' סעיף כ'), שאף שיציאה לדרך היא בכלל איסור עשיית צרכיו, אנו שהולכין בדרך לפרנסתנו נחשב זה לדבר מצווה, שהרי מצווה לפרנס אשתו וזרעו, ואמרו חז"ל (כתובות נ ע"א) דעל זה נאמר: "עושי צדקה בכל עת". והכי נמי פועל שאינו יכול לדחות את זמן הגעתו לעבודה, הוי כצרכי מצווה שאינו יכול לדחותו ושרי.

עוד הביא בספר פסקי תשובות (סימן פ"ט הערה 192) בשם ספר שבילי דוד (סימן פ"ט ס"ק ד') וספר דברי תורה (ח"א סימן ט"ז) בשם החידושי הרי"ם, ששברון הלב שיש לאדם שבלית ברירה זקוק לעסוק לפרנסתו לפני התפילה, חשוב בשמים כמו קבלת עול מלכות שמים.

והוסיף שם שיש לצרף את המצוי לפעמים, שע"י שימתין בתפלתו עד לאחר מכן, יתפלל בזמנו (דהיינו לאחר הנץ), ובציבור, וביתר מתינות וכוונה, ואם ידחוק עצמו להתפלל קודם יציאתו לעסקו, תהיה תפלתו ביחידות או לפני הנץ ובבהילות. ובפרט אם יש לו מניין קבוע לתפילה, כמ"ש בהליכות שלמה (תפילה פי"א דבר הלכה, ח', ושם ט"ז) שיכול לעסוק בצרכיו קודם התפילה אף אם אין זה דבר מצווה. ולפי כל הנ"ל לכאורה טוב יותר שיתפלל מאוחר ולא קודם הנץ.

ומכל מקום, להלכה נלע"ד שיתפלל קודם הנץ, משום דחורבה נפיק מיניה, שמא יימשך בעבודתו ולא ישים ליבו ויפסיד זמן תפילה. ועינינו הרואות פעמים רבות שאדם שהשתהה בעשיית המצווה ולבסוף לא עלתה בידו לקיימה, כי יצר הרע היטהו לחשוב שיש עוד זמן רב וכו'. ובפרט שבמקרה כזה הותר לפועל להתפלל לכתחילה קודם הנץ, ואם מתפלל לאחר שהאיר המזרח בוודאי שמותר לכתחילה, ואין לסמוך על הצירופים הנ"ל אלא במקום הצורך כפי ראות עיני המורה שמחשב שכר מצווה כנגד הפסדה. ודו"ק).

יציאה לדרך קודם תפילת שחרית שאין ממתינים לו (סימן פ"ט סעיף ג')

מה יעשה אדם שצריך לצאת לדרך מוקדם, כגון לטיול קבוצתי וכדו', ואם יתעכב להתפלל משום האיסור לצאת לדרך קודם התפילה לא ימתינו לו?

תשובה

כאשר אין ממתינים לו רשאי האדם להקדים ולהתפלל בביתו מעלות השחר קודם היציאה לדרך. ולדעת הרמ"א מעיקר הדין מותר לצאת לדרך לאחר אמירת מקצת ברכות לפני "ברוך שאמר", אך טוב להחמיר (איסור יציאה לדרך קודם התפילה - בגמרא במסכת ברכות (יד ע"א) אמרו: "אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן: אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל, שנאמר: 'צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו'". עוד אמרו שם: "אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן: כל המתפלל ואחר כך יוצא לדרך, הקדוש ברוך הוא עושה לו חפציו, שנאמר: 'צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו'".

למדנו מגמרא זו שאסור לאדם לעשות חפציו וכן לצאת לדרך קודם התפילה. הטור (סימן פ"ט) העתיק שני דינים אלו להלכה, וזו לשונו: "ואסור לו להתעסק בצרכיו, או לילך לדרך, עד שיתפלל" וכו'.

ובבית יוסף (שם) הביא את קושיית מהר"י אבוהב על הטור, שלהלן הביא הטור מחלוקת בדין יוצא לדרך, האם עליו להתפלל בבית קודם צאתו, או שמא יקדים את היציאה, ואילו כאן כתב בסתם שיתפלל בבית ואינו רשאי לצאת לדרך קודם התפילה. ותירץ הבית יוסף, שלהלן עוסק הטור בשיירה שיוצאת לדרך תיכף, ואינה ממתנת לזמן תפילה, ובזה הביא את המחלוקת האם רשאי להתפלל בביתו קודם זמן תפילה, או שיתפלל בדרך בזמן תפילה. אך כאן עוסק הטור באדם שיכול להתעכב בביתו, אלא שהוא רוצה למהר את דרכו וללכת קודם התפילה, וזה אסור לדעת הכל, כדין עשיית חפציו שנאסרה קודם התפילה.

וביאר הבית יוסף לפי זה את דברי הגמרא: "כל המתפלל ואחר כך יוצא לדרך, הקדוש ברוך הוא עושה לו חפציו", שאין הכוונה שאם לא התפלל קודם לכן, לא יעשה הקדוש ברוך הוא חפציו, אבל אין איסור בדבר, אלא שבאמת יש איסור בכך, היות והליכה לדרך קודם התפילה נחשבת כעשיית חפציו.

אמירת שירות ותשבחות וקצת ברכות קודם היציאה לדרך - כתב הבית יוסף (שם) בשם תרומת הדשן (סימן י"ח) שלא די לומר שירות ותשבחות כדי להתיר עשיית חפצים (או הליכה לדרך) קודם התפילה, שמפשטות דברי הגמרא נראה שצריך להתפלל תפילת שמונה עשרה, ורק לאחר מכן רשאי לעשות חפציו (או ללכת לדרך).

מאידך, הדרכי משה (שם ס"ק ג') כתב שמדברי האורחות חיים [לפנינו לא נמצא] משמע שאין לחוש לכך, וכן הכריע הרמ"א (סימן פ"ט ס"ג) לעיקר: "ויש מקילין לאחר שאמרו מקצת ברכות, קודם שאמרו 'ברוך שאמר', וטוב להחמיר בזה".

סיכום האופנים בהם הותרה יציאה לדרך קודם התפילה - נמצא מעתה שבשני אופנים התירו יציאה לדרך קודם תפילה: א. כאשר השיירה לא ממתינה, רשאי להתפלל בביתו לפני היציאה לדרך. ב. לדעת הרמ"א, מעיקר הדין מותר לצאת לדרך לאחר אמירת מקצת ברכות שקודם "ברוך שאמר", אף שעדיין לא התפלל תפילת שמונה עשרה, וטוב להחמיר. ובטורים הבאים יובאו פרטים נוספים בעניין היציאה לדרך קודם תפילת שחרית ומנחה).

לרכישת הספר "הלכה למעשה" מאת הרה"ג ירון אשכנזי, לחצו כאן.