האם אנחנו צוברים את האוצר הנכון? ביאור מזמור מ"ט בתהילים

תקציר הפרק

פתיחת הפרק מזמנת את כל העמים ואת כל בני האדם לשמוע את דברי המשורר: "שִׁמְעוּ זֹאת כָּל הָעַמִּים הַאֲזִינוּ כָּל יֹשְׁבֵי חָלֶד: גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן: פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת: אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי אֶפְתַּח בְּכִנּוֹר חִידָתִי".

תוכן המזמור: המשורר מבקר את אלו שבוטחים בממונם, ומודיע שממון לא פודה ומציל ממוות: "אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ". המוות פוגע בכל בני האנוש, חכמים וכסילים: "כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ יַחַד כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם". העקרון היחיד שיש להיאחז בו נמצא בלב המזמור: "אַךְ אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל כִּי יִקָּחֵנִי" - הביטחון בה' וקניין ערכי נצח.

הפרק המלא

(א) לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר.

(ב) שִׁמְעוּ זֹאת כׇּל הָעַמִּים הַאֲזִינוּ כׇּל יֹשְׁבֵי חָלֶד.

(ג) גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן.

(ד) פִּי יְדַבֵּר חׇכְמוֹת וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת.

(ה) אַטֶּה לְמָשָׁל אׇזְנִי אֶפְתַּח בְּכִנּוֹר חִידָתִי.

(ו) לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲוֺן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי.

(ז) הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם וּבְרֹב עׇשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ.

(ח) אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כׇּפְרוֹ.

(ט) וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם וְחָדַל לְעוֹלָם.

(י) וִיחִי עוֹד לָנֶצַח לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת.

(יא) כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ יַחַד כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם.

(יב) קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם מִשְׁכְּנֹתָם לְדוֹר וָדֹר קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת.

(יג) וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ.

(יד) זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה.

(טו) כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר וצירם וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ.

(טז) אַךְ אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה.

(יז) אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁר אִישׁ כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ.

(יח) כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ.

(יט) כִּי נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ וְיוֹדֻךָ כִּי תֵיטִיב לָךְ.

(כ) תָּבוֹא עַד דּוֹר אֲבוֹתָיו עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר.

(כא) אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ.

ביאור מילים קשות בפרק

"יֹשְׁבֵי חָלֶד" - כל יושבי הארץ.

"לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע" - החיים בעולם זה נקראים "ימי רע", כיוון שאם אדם עוסק בהם רק בצבירת רכוש ולא בעשיית מצוות, הוא מפסיד את עיקר משמעותם.

"עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי" - אם אדאג רק לענייני עולם הזה, בסוף אהיה מוקף בעוונות.

"הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם" - יש אנשים שבוטחים על רכושם.

"וְחָדַל לְעוֹלָם" - האדם לא יוכל לחיות לעולם (והוא עתיד לתת את הדין על מעשיו).

"וִיחִי עוֹד לָנֶצַח לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת" - האם אדם עשיר יחיה לעולם, וכך לא יראה את הקבר? בוודאי שלא, ולכן עליו להשקיע בעבודת ה' במקום באגירת ממון.

"וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין" - והאדם לא ימות בממון היקר שלו. לאחר מותו, לא תהיה משמעות לממון שלו.

"נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" - אדם שרודף אחרי הממון דומה מאוד לבהמות ומשול אליהן.

"זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ" - זוהי דרך הטיפשות שמאפיינת את הרשעים - להתמקד באגירת ממון במקום בעבודת ה'.

"וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה" - והצאצאים שהם יולידו אחריהם, תמיד ידברו רק על העושר ולא על עבודת ה'.

"כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ" - הרשעים ייאספו אל הקבר ולא יזכו לעולם הבא, כמו צאן שנאסף למקום המרעה.

"מָוֶת יִרְעֵם" - והמוות ישבור אותם.

"וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר" - ולעתיד לבא, ביום הדין, הצדיקים ישלטו על הרשעים, בניגוד למקובל בעולם הזה שמעמד הרשעים גבוה יותר מהצדיקים.

"וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ" - ומקור החוזק שלהם יתבלה במקום שהם יגורו בבית מפואר.

"כִּי נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ" - שהרי לאורך חייו היה ראוי שהוא יברך את נפשו, הוא היה צריך לעסוק במעשים שמגדלים את הנפש, תורה ומעשים טובים, ולא לאגור ממון.

"וְיוֹדֻךָ כִּי תֵיטִיב לָךְ" - ואם תנהג כך, שתתמקד בתורה ומעשים טובים ולא באגירת ממון, האנשים המשכילים והראויים יודו לך, כיוון שתיטיב לעצמך על ידי עשיית המעשים הנכונים.

3 עובדות מעניינות על המזמור

1. המאירי כתב בביאורו למזמור כי מטרת מזמור זה הוא לעורר את לב האדם לתשובה, ולהבין שהעולם הזה הוא הבל: "כוונת המזמור להעיר לב האדם לתשובה ולהתבונן שזה העולם הבל ושאין תכלית ההשתדלות רק לצורך העולם הבא ולעורר לב בני הגלות שלא ייסוגו אחור בראותם הצלחת המתנגדים ושפלות עצמם בצרותיהם ובעוניים" (פירוש המאירי על תהילים מ"ט א').

2. רבי אברהם אבן עזרא כתב על מזמור זה: ”זה המזמור הוא נכבד מאוד, כי יש בו מפורש אור העולם הבא, ונשמת החכמה שלא תמות” (פירוש האבן עזרא על תהילים מ"ט א').

3. נהגו לומר מזמור זה בבית האבל בסיום תפילת שחרית ומנחה.