הרב ירון אשכנזי במקבץ שו"תים בנושא זמן תפילה

הזמן המוקדם ביותר לתפילת שחרית (סימן פ"ט סעיף א')

מהו הזמן המוקדם ביותר שבו ניתן להתפלל תפילת שחרית לאדם שממהר לצאת לדרכו, ומה סדרי העדיפויות בהקדמת חלקי התפילה השונים, לציבור שאין להם זמן לומר את כל התפילה בשלמות?

תשובה

הזמן המוקדם ביותר שבו ניתן להתחיל באמירת "ברוך שאמר", הוא שבעים ושתים דקות לפני הזריחה. ואם זמנם של המתפללים דחוק, יכולים לדלג על חזרת הש"ץ, ויאמר שליח הצבור את שלוש הברכות הראשונות בקול רם, כדי לומר יחד עם הקהל קדושה, ואחר כך ימשיכו הוא והציבור בתפלת שמונה עשרה בלחש. ואם הזמן דחוק יותר, רשאים לדלג על "וידוי" ו"נפילת אפים", ויאמרו "אשרי", "ובא לציון" ו"קדיש תתקבל". את שאר התפילה יאמר כל אחד ביחידות בדרכו למקום העבודה. ובימי שני וחמישי, יש להעדיף קריאת התורה בציבור על פני אמירת וידוי ונפילת אפים (בשו"ת יחוה דעת (ח"ב סימן ח') כתב שהפועלים והשכירים אשר אצים למלאכתם, יתחילו בפרשת העקידה והקורבנות ופיטום הקטורת תשעים דקות לפני הנץ החמה, באופן שיתחילו ברוך שאמר רק לאחר שיגיע הזמן של שבעים ושתים דקות לפני הזריחה, שהוא זמן עמוד השחר לדעת רוב הפוסקים ולדעת מרן השולחן ערוך.

עוד כתב שם שאם הזמן דחוק ביותר, לא יאמרו את כל חזרת הש"ץ, אלא יאמר השליח צבור שלש ברכות הראשונות בקול רם כדי לומר יחד עם הקהל קדושה, ואחר כך ימשיכו הוא והציבור תפלת שמונה עשרה בלחש.

ואם הזמן דחוק עוד יותר, רשאים לדלג על "וידוי" ו"נפילת אפים", ויאמרו "אשרי", "ובא לציון" ו"קדיש תתקבל", וישלימו את שאר התפילה ביחידות בדרך למקום העבודה. ובימי שני וחמישי, יש להעדיף קריאת התורה בציבור על פני אמירת וידוי ונפילת אפים. וכן הביא בספר הלכה ברורה (ח"ה סימן פ"ט ס"ק ד')).

זמן הנץ לעניין תפילה (סימן פ"ט סעיף א')

בלוחות מופיעים שני זמנים עיקריים לשעת הנץ החמה, לפי איזה זמן יש לקבוע את תחילת תפילת שמונה עשרה?

תשובה

העיקר להלכה הוא "הנץ הנראה", דהיינו מזמן שהחמה נראית בראשי ההרים שבאותו מקום. אולם יש מקומות בהם נוהגים לפי 'הנץ האסטרונומי', ויש להם על מי לסמוך. ומצווה מן המובחר לקרוא ק"ש בתחילת הנץ הנראה, ולמשוך את אמירת 'אמת ויציב' שתי דקות וארבעים שניות, ובכך להתחיל תפילת "שמונה עשרה" בסוף הנץ הנראה (בגמרא במסכת פסחים (צג ע"ב) מבואר שזמן הנץ החמה הוא משעת יציאת השמש על הארץ. אמנם, הגדרת זמן זה שנויה במחלוקת הפוסקים, האם הולכים אחר הנץ הנראה לעיני האדם, בכל מקום כפי שהוא, אם בהר או בעמק, או שמא נץ החמה הוא הנץ האסטרונומי, דהיינו הנץ המדעי שבו החמה יוצאת ממקומה על הארץ, ואילו היתה הארץ שטוחה ומישורית, ללא הרים וגבעות, היה האדם רואה את הנץ החמה. זאת ועוד, נחלקו הפוסקים האם אנו הולכים אחר תחילת הנץ, דהיינו השעה שהחמה מתחילה להתנוצץ על הארץ, או אחר סוף הנץ, דהיינו הזמן בו כל גלגל החמה נגלה על הארץ.

ובאחרונים מצינו ג' שיטות עיקריות בשיעור זמן הנץ החמה.

הנץ האסטרונומי המישורי

א. שיטת הבית דוד (או"ח סימן ל"ו) שזמן הנץ החמה הוא משעת יציאת השמש ממקומה, אף קודם שנודעה יציאתה ונראתה לעולם. ובבאור הלכה (סימן נ"ח ד"ה כמו) כתב שכן נראה דעת הפרי מגדים. ולדבריהם, בכל מקום זמן הנץ שווה, ואין חילוק אם בין מקום גבוה למקום נמוך, אלא מחשבים כאילו המקום היה ישר כגובה פני הים. וכעין זה דעת הגרי"מ טיקוצ'ינסקי (בספרו בין השמשות פ"ה ופ"ז), אלא שלדבריו מקום גבוה אין רואים אותו כאילו הוא נמוך בקו ישר, אלא רק מנכים מן החשבון את ההרים המסתירים את החמה. וזהו הנקרא הנץ האסטרונומי, או הנץ המישורי.

הנץ הנראה

ב. בבאור הלכה (שם) הביא דברי הירושלמי (ברכות פ"א ה"א) ושיטת רבינו יונה וראשונים נוספים, שבדבריהם מבואר שהנץ החמה הוא השעה שמתחלת החמה לזרוח בראשי ההרים. דהיינו, שלהלכה נקטו שהנץ החמה הוא רק משעה שהחמה נראית בפועל לעיני האדם, ואם החמה מוסתרת על ידי הרים גבוהים – עדיין לא הגיע זמן "הנץ החמה".

וכן כתב כף החיים (סימן נ"ח ס"ק י'), שזמן הנץ החמה הוא רק זמן יציאת השמש על הארץ הנראה לעיניים, ולא כדעת הבית דוד הנ"ל. וכתב עוד בשם ספר וזרח השמש שכן הוא דעת מרן הבית יוסף, וכן המנהג בעיה"ק להמתין עד שיצא גוף השמש ונראה לעיניים, עי"ש שהאריך בזה. וכן דעת הגרא"ז מלצר (בהערותיו על ספר בין השמשות).

ובבן איש חי (שנה ראשונה, וארא, ג') דייק שלדעת החיד"א (יוסף אומץ סימן ע"ו, ג') זמן הנץ הוא כנ"ל, כשהחמה נראית בפועל בראשי ההרים, ולא קודם לכן. וכתב שהמנהג בבגדד לעשות כדעת הבית דוד, אולם המדקדקים להמתין עד שהשמש נראית נוהגים נכון.

ואולם, יש להדגיש שאף לשיטה זו, ודאי שיש לדון את ההרים הקרובים המסתירים את החמה כאילו אינם, וכל הנידון הוא לגבי הרים רחוקים, כמבואר באחרונים.

אם אזלינן לפי תחילת הנץ או לפי סוף הנץ

ג. יש מן הראשונים והאחרונים הסוברים שזמן הנץ החמה הוא יציאת כל גלגל החמה, והוא סוף זמן הנץ הנראה, וזמן זה הוא שתי דקות וארבעים שניות לאחר זמן 'הנץ הנראה'. ועיין בשו"ת איש מצליח (ח"א סי' טו) שביאר בהרחבה שיטה זו, והסיק שם שאף שעיקר ההלכה כדעת רוב הפוסקים, שיש ללכת אחר תחילת זמן הנץ הנראה, מכל מקום לכתחילה יש להמתין ולהתחיל שמו"ע בסוף הנץ הנראה, מאחר ותפילה קודם הנץ אינה אלא בדיעבד.

להלכה, רוב הפוסקים נקטו כמבואר בבאור הלכה הנ"ל, שהנץ החמה הוא בשעה שהחמה נראית בראשי ההרים, וכך כתב בשו"ת אור לציון (ח"ב פ"ז, ה' בביאורים) וז"ל: "וזמן הנץ הוא מעת שניכרת תחילת זריחת השמש על העולם, ולא כשיוצאת כל עגולת השמש, וגם לא לפני שניכרת זריחת השמש", עכ"ל.

וכ"כ בהלכה ברורה (סימן נ"ט ס"ק ז', ובבירור הלכה סוף ס"ק ט'), שהעיקר להלכה כזמן הנץ הנראה, ולא הנץ האסטרונומי, ולפי תחילת הנץ ולא לפי סופו. אלא שכתב שמצווה מן המובחר לעשות כפי שכתב בשו"ת איש מצליח – לקרוא ק"ש בתחילת הנץ הנראה, ולמשוך את אמירת אמת ויציב עד סוף הנץ, שהוא כשתי דקות וארבעים שניות לאחר מכן. והעיד שכן ראה שנהג הגר"י צדקה זצ"ל. [ובשו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סימן ל"ד) כתב שמצווה מן המובחר לקרוא ק"ש עם הנץ האסטרונומי, ולמשוך את אמירת אמת ויציב עד הנץ הנראה]. ועיין מש"כ הילקוט יוסף (סימן פ"ט סעיף ג') בזה).

לרכישת הספר "הלכה למעשה" מאת הרה"ג ירון אשכנזי, לחצו כאן.