"איך אפשר לזרוק את בעלי התשובה למים? חייבים לעשות מעשה"

ההתחלה החדשה של אלעד צדיקוב, מי שמוביל בשנים האחרונות את ההקמה מחדש של ארגון "ביחד-נטיעות" לתמיכה בבעלי תשובה, לא הייתה שינוי פרטי אלא שליחות ציבורית אדירה. אחרי שנים שבהן עסק במגוון תפקידים בכירים, בין היתר במועצת העיר הרצליה, הוא הבין שזה הזמן לרתום את עובדת היותו חוזר בתשובה ותיק כדי לסייע לבעלי תשובה נוספים, ולהעניק להם את הדבר החשוב להם ביותר: קהילתיות.

בשיחה על התחלות לא מתוכננות, צדיקוב מספר על האופן שבו עולם בעלי התשובה השתנה ללא הכר, על הקשיים בבניית תשתית מאפס, ועל המסר שלו לכל מי שבוחר להתחיל מחדש.

ההתחלה החדשה שלי

"במשך שנים ראינו איך גלי התשובה בישראל מתנהלים באופן שונה זה מזה. בשנות ה-70, בגל הראשון, אנשים עשו מעבר קיצוני ממאהל חילוני בתל אביב היישר למאה שערים בירושלים. בגל השני כבר הבינו שצריך להישאר במקום, אך דווקא בשל כך היו להם אתגרים. ואילו כיום אנו עדים לגל תשובה שלישי – שחרור מוחלט משבלונות, פרי-סטיילרים מכל הקשת, שמגיעים בלי לעבור דרך מוסד חינוכי ש'משייף' אותם או דרך תנועה קבועה.

"הסיבה שבשלה עזבתי את עיסוקיי הקודמים ונרתמתי להקמת הארגון הייתה ההבנה שהאתגר הגדול ביותר של זוג שחוזר בתשובה הוא לא רק למצוא את עצמו מבחינה רוחנית, אלא לשאול את השאלה הבסיסית ביותר: 'איפה אנחנו הולכים לגור, ובאיזו קהילה נגדל את הילדים?'. ההחלטה לבנות רשת של עשרות קהילות תומכות ברחבי הארץ, שבהן כל אדם יכול למצוא את מקומו הטבעי, היא הלידה מחדש של התנועה הזו".

החיים משתנים

"ההתמודדות בבניית ארגון שטח אינה פשוטה. כל ההתחלות קשות, וכל בנייה של קהילה ורשת ארצית דורשת לא מעט כוחות, זמן ומחשבה. נאלצנו להתמודד עם מציאות שבה זוגות ותיקים בתשובה עדיין מוצאים את עצמם שואלים שאלות יסוד בסיסיות, ולעיתים משלמים מחירים כבדים בגלל היעדר מעטפת קהילתית. המסע הזה רצוף עליות ומורדות, בדיוק כמו טבעם של החיים".

למה עשיתי את הצעד?

"כי הבנתי שהקב"ה נתן מתנה גדולה לעם ישראל בדור הזה – את בעלי התשובה שמפוזרים בכל מרקם החברה. אבל מתנה מחייבת אחריות. אי אפשר להמשיך במודל הישן שבו אדם חוזר בתשובה ונזרק למים מבלי שיש מי שיחזיק לו את הידיים מבחינת תעסוקה, חינוך ילדים וחיי קהילה. המטרה שלי הייתה להקים תשתית אמיתית שתיתן מענה של 360 מעלות לכל אדם".

מה הרווחתי בדרך?

"המתנה הגדולה ביותר היא לא מה שנתתי לאחרים, אלא מה שקיבלתי בעצמי – הזכות להיות שותף בהקמת תנועה חברתית שצומחת מהשטח. למדנו שבעזרת עבודת צוות נכונה וארגון רציני אפשר להוביל שינוי עמוק. ראינו באופן מובהק – במיוחד בתקופות משבר, כמו במלחמה – שקהילות חזקות מתמודדות הרבה יותר טוב עם אתגרי זוגיות, חינוך ושלום בית. המעבר הזה לימד אותנו לעבור מ'אחריות אישית' מבודדת אל 'אחריות קהילתית' מחבקת".

המסר שלי לשנה החדשה

"שלא צריך לפחד מהתחלות חדשות, ושאין תחליף לשיוך קהילתי ולעבודה משותפת. להפסיק לזרוק סיסמאות באוויר ולהתחיל לבנות תשתיות אמיתיות של תמיכה, חינוך וחיבור. כשאדם מבין שהוא אינו לבד בדרך, אלא חלק מקהילה שמרימה אותו – השמיים הם הגבול".