התיר אתרוגים מורכבים: מי היה הסבא קדישא?

כאשר הגיע רבי שלמה אליעזר אלפנדרי לירושלים בשנת תר"ע (1910), כבר יצא שמו בעולם התורה כאחד מגדולי חכמי המזרח בדורו. הוא היה אז אדם מבוגר מאוד, לאחר עשרות שנים של הנהגה רבנית בקהילות האימפריה העות'מנית, אך דווקא בירושלים של סוף ימיו נעשה שמו לאגדה. חכמי ירושלים כינו אותו "הסבא קדישא", תואר שנבע לא רק מגילו המופלג, אלא בעיקר מאישיותו החריגה: זיכרון עצום, חריפות הלכתית, עצמאות מחשבתית וקפדנות מופלאה בכל פרט של תורה והלכה.

רבי שלמה אליעזר אלפנדרי נולד בקושטא (איסטנבול) בשנת תקפ"ו (1826), למשפחה מיוחסת של חכמי ספרד. משפחת אלפנדרי הייתה אחת המשפחות הרבניות הידועות בקושטא, וצאצאיה שימשו בתפקידי רבנות ודיינות במשך דורות. כבר בצעירותו נודע בכישרונותיו יוצאי הדופן, ובמשך שנות חייו הארוכות למד אצל גדולי חכמי טורקיה, והשתלב בעולם הרבני של האימפריה העות'מנית.

הוא לא היה מהרבנים שחיפשו משרות ציבוריות. דרכו הייתה דרך של לימוד והתעמקות. הוא השקיע שעות רבות בעיון בגמרא, בראשונים ובפוסקים, ונודע ביכולת נדירה לזכור מקורות רבים בעל פה. חכמים שפגשו אותו סיפרו כי היה מסוגל להשיב על שאלות מורכבות מתוך זיכרון מדויק של סוגיות ומקורות.

במהלך חייו מילא רבי שלמה אליעזר אלפנדרי תפקידים תורניים חשובים. במשך תקופה כיהן כרבה של דמשק, אחת הקהילות היהודיות העתיקות והחשובות במזרח. לאחר מכן חזר לקושטא ושימש בתפקידי הנהגה רבניים.

בדמשק התפרסם גם כמנהיג תקיף. הוא לא היסס לעמוד נגד מנהגים שהבין שאינם נכונים מבחינה הלכתית, גם אם היו מקובלים בציבור. אחת התכונות הבולטות שלו הייתה עצמאותו. הוא לא נרתע מלחלוק על רבנים אחרים, גם גדולים ומפורסמים, כאשר סבר שהדין מחייב אחרת.

בשנת תר"ע הגיע רבי שלמה אליעזר אלפנדרי לירושלים. העיר באותה תקופה הייתה מרכז רוחני גדול, אך גם מקום שבו התקיימו קהילות רבות ושיטות שונות בלימוד ובהנהגה. זקני ירושלים קיבלו אותו בהתפעלות. למרות גילו המופלג, הוא המשיך ללמוד שעות רבות מדי יום ולהשיב לשאלות שהגיעו אליו מכל העולם היהודי.

הוא התגורר בשכונת בית ישראל, וביתו נעשה מוקד לעלייה לרגל של תלמידי חכמים. רבנים צעירים באו לשמוע את דבריו, לקבל ברכה ולהציג לפניו שאלות הלכתיות. בין המבקרים אצלו היו גדולי ירושלים של אותה תקופה, ובהם רבי חיים זוננפלד, רבי יוסף חיים זוננפלד ורבנים נוספים. למרות הבדלי סגנון ושיטה, כולם הכירו בגדלותו העצומה.

פסיקותיו של רבי שלמה אליעזר אלפנדרי מאופיינות בשילוב של בקיאות עצומה ועצמאות. הוא לא נטה להקל או להחמיר באופן קבוע, אלא חיפש את האמת ההלכתית לפי הבנתו. ספר תשובותיו המרכזי הוא שו"ת הסבא קדישא, שבו נאספו תשובותיו בנושאים רבים בהלכה.

אחד הנושאים שבהם נודעה דעתו הוא שאלת השמיטה. בשעה שחכמי ירושלים דנו בתחילת המאה העשרים בדרכים להתמודד עם הקשיים הכלכליים של החקלאים בארץ ישראל, רבי שלמה אליעזר אלפנדרי היה מהמחמירים הגדולים בנושא. הוא התנגד להיתר המכירה, כאשר סבר שהוא פוגע במהות קדושת השמיטה. גישתו הייתה שיש להיזהר מאוד שלא להפוך פתרונות זמניים לפתרונות קבועים.

בתחום עבודת ה' נודע רבי שלמה אליעזר בדגש הרב שנתן לכוונה. הוא ראה בתפילה מעמד של עמידה לפני המלך, ולא פעולה טכנית של אמירת מילים. מסופר כי כאשר ראה אנשים ממהרים בתפילה, היה מעיר להם שאין משמעות למהירות כאשר האדם אינו שם לב לפני מי הוא עומד.

הוא נודע בזהירותו הרבה בעניינים חדשים. בתקופה שבה הופיעו המצאות טכנולוגיות חדשות, שאלו אותו שאלות רבות, כיצד יש להתייחס אליהן מבחינה הלכתית. הוא לא דחה דבר רק מפני שהיה חדש, אך דרש לבחון כל דבר על פי יסודות ההלכה. וכך אירע שדווקא בנושא שבו החמירו רבים, הוא הקל: אתרוגים מורכבים.

ידוע שרבים מחמירים ומהדרים אחרי זנים מיוחדים עם מסורת, מחשש הרכבה. אך הרב אלפנדרי טען בתוקף כי אתרוג מורכב אינו נפסל משום כך, שכן הרכבת הלימון אינה משנה את מין האתרוג, והוא נשאר עדיין אתרוג!

אחד הסיפורים המפורסמים עליו מתאר אדם שבא לפניו, התפעל מגילו העצום ושאל אותו: "רבי, איך זכיתם להגיע לגיל כזה?". השיב לו הסבא קדישא: "אני לא זקן, רק הייתי בעולם הרבה שנים...". המשפט מבטא את אופיו: הוא לא ראה את עצמו כאדם שעבר זמנו, אלא כתלמיד חכם שממשיך את עבודתו עד הרגע האחרון.

מסופר כי פעם הגיע אליו מכתב עם שאלה הלכתית מארצות הברית. השואל צירף מקורות רבים, והציג את דעתו. רבי שלמה אליעזר קרא את השאלה, ולאחר מכן העיר כי כבר לפני עשרות שנים עסק באותו עניין. הוא פתח ספר ישן והראה את המקום שבו דן בנושא. הסיפור הפך לאחד הביטויים המפורסמים לזיכרונו המופלא.

רבי אברהם יצחק הכהן קוק, רבה של ירושלים ואחר כך הרב הראשי לארץ ישראל, העריך מאוד את גדלותו של רבי שלמה אליעזר אלפנדרי. אף על פי שהיו ביניהם הבדלים בגישה בעניינים ציבוריים, הרב קוק ראה בו אחד מגדולי התורה המופלאים של הדור. מסופר שכאשר נכנס הרב קוק לביתו, קם הסבא קדישא לכבודו, דבר שלא היה רגיל לעשות לכל אדם. כאשר שאלו אותו מדוע קם, השיב כי הוא מכבד את התורה שנמצאת אצל הרב קוק.

רבים ביקשו להעניק לו כבוד בשל גילו ומעמדו. הוא עצמו התרחק מאוד מכבוד אישי. כאשר ניסו לפרסם עליו שבחים, היה אומר שאין לאדם לעסוק במה שאומרים עליו, אלא במה שעליו לעשות.

רבי שלמה אליעזר אלפנדרי נפטר בירושלים ביום כ"ב באייר תר"צ (1930), בגיל 104, ומנוחתו כבוד בהר הזיתים, קברו נעשה מקום עלייה לתלמידי חכמים ומבקשי ברכה.