עשרת ימי תשובה קצרים בזמן, עצומים בכוחם - וחבל להמשיך כרגיל

עשרת ימי תשובה עלולים לחלוף כמעט בלי שנרגיש: השגרה אינה עוצרת, וההכנות לסוכות נמצאות כבר בהילוך גבוה. אבל בתוך הימים הללו ישנה הזדמנות שאין דומה לה בשאר השנה.

הרמב"ם כותב: "אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד, שנאמר: 'דרשו ה' בהימצאו, קראוהו בהיותו קרוב'" (הלכות תשובה ב, ו).

המילה "מיד" מעניקה לדברים עוצמה מיוחדת. היא מלמדת שיש זמנים שבהם הדרך פתוחה במיוחד. הקב"ה קרוב תמיד, אך בעשרת ימי תשובה ניתנת לנו הזדמנות מיוחדת לפנות אליו, להתפלל ולשוב.

המבי"ט מעניק כוח למי שחושש שלא יצליח להתמיד. בספרו "בית אלוקים" הוא מסביר כי התשובה מועילה תמיד, אך מראש השנה ועד יום הכיפורים היא מועילה ומקובלת יותר, "גם כי לא תהיה כל כך תשובה גמורה" (שער התשובה, פרק טו).

רבנו יונה כותב ב"שערי תשובה" כי ראוי לאדם למעט בעסקיו בימים האלה, לקבוע זמנים להתבוננות, לחפש את דרכיו, להתפלל ולשפוך שיח לפני בוראו. הוא מוסיף כי "העת עת רצון והתפילה נשמעת בו" (שערי תשובה ב, יד).

במציאות החיים שלנו, ניתן ליישם את דבריו באמצעות פינוי זמן קבוע להתבוננות, לתפילה ולחשבון נפש. לא כדאי לאפשר לימים היקרים האלה לחלוף בתוך המרוץ הרגיל, בלי להעניק לנשמה אפילו כמה דקות של תשומת לב.

נשאל את עצמנו ברגע של שקט: מה הייתי רוצה לקחת איתי אל השנה החדשה? מה הגיע הזמן להשאיר מאחור? באיזה תחום אוכל להיות מעט טוב יותר? עשר דקות של שקט, חשבון נפש ותפילה הם הרבה יותר ממה שנדמה לכם.

במדרש תנחומא (האזינו ד) מתוארים הימים הללו כזמן שבו הקב"ה ממתין לתשובתם של ישראל: "ששערי שמיים פתוחין ואשמע תפילתכם". הקב"ה משגיח, מקשיב וממתין לפנייה שלנו.

גם בפסיקתא רבתי (פיסקה מ) מתואר כוח ההתחדשות של הימים האלה. הקב"ה אומר לישראל: "עשו תשובה באלו עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, ואני מזכה אתכם ביום הכיפורים ובורא אתכם ברייה חדשה".

לפעמים נדמה שכדי לחולל שינוי צריך להיות במדרגה רוחנית גבוהה. בפסיקתא רבתי (הוספה א, ג) נאמר שבימי עשרת ימי תשובה "אפילו יחיד עושה בהן תשובה - מקבלין תשובתו כתשובת ציבור".

כמה דקות לפני תחילת יום העבודה, בדרך לבית, לקניות, או בסיומו של יום עמוס, יכולות להפוך לזמן של תפילה וחשבון נפש. איש אינו צריך לדעת על כך.

במקום לערוך רשימה ארוכה של כל מה שצריך לתקן, בחרו פעולה מעשית אחת:

✓ לומר תפילה אחת במתינות ובכוונה.

✓ לבחור מידה לא טובה אחת, כמו כעס או קנאה, ולעבוד עליה באופן ממוקד.

✓ להוסיף מצווה אחת לחיים, ולהגדיר מתי וכיצד מקיימים אותה.

✓ לקבוע מעשה חסד קבוע, אפילו קטן, פעם ביום או פעם בשבוע.

✓ להקדיש זמן קבוע ללימוד ולחשבון נפש.

המעשה אינו חייב להיות גדול. חשוב שהוא יהיה מדויק ומתאים לכוחות שלנו. קבלה שנשמרת יכולה להיות משמעותית יותר מהחלטה עצומה שנשכחת למחרת.

הפסיקתא מזכירה גם את הצורך לעשות שלום בין אדם לחברו ולמחול זה לזה. הדרך אל השקט הפנימי מתחילה לא אחת בהודעה, בשיחת פיוס, בוויתור על המילה האחרונה או בנכונות לומר בפשטות: טעיתי, סליחה.

עשרת ימי תשובה אינם מבקשים מאיתנו להגיע אל יום הכיפורים מושלמים. הם מזמינים אותנו להגיע אליו בתנועה - עם תפילה כנה ופעולה בכיוון הנכון

"דרשו ה' בהימצאו, קראוהו בהיותו קרוב" - זו הזמנה אישית לכל אחד מאיתנו: אל תחכו עד שתהיו מתוקנים. בואו כפי שאתם, מהמקום שבו אתם נמצאים, ועשו היום את מה שאתם מסוגלים לעשות.

השער פתוח, התפילה נשמעת. לא צריך לשנות הכול ביום אחד - מספיקה תזוזה אחת אמיצה.