מהתפוח בדבש ועד הרימון: המשמעות שמאחורי סימני ראש השנה

תמר, תפוח בדבש, רימון, ראש איל ועוד: הסעודה הראשונה של ראש השנה, לאחר הקידוש ונטילת הידיים, פותחת באכילת "סימנים" - מאכלים שעליהם נאמרים ברכות לשנה החדשה.

מקור המנהג כבר בתלמוד (כריתות ו' ע"א). אביי אומר כי "סימנא מילתא היא" - יש משמעות לסימן – ומונה את הקרא, הרוביא, הכרתי, הסילקא והתמרי. במשך הדורות הצטרפו אליהם בקהילות השונות סימנים נוספים, ובהם תפוח בדבש, רימון וראש איל. המנהגים מובאים להלכה בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקפ"ג.

מדוע נבחרו דווקא המאכלים האלה, ומה אנחנו מבקשים באמצעות כל אחד מהם?

טבילת החלה בדבש

עוד לפני שמגיעים אל הסימנים עצמם, גם החלות מקבלות טעם מתוק במיוחד. בקהילות רבות נוהגים בראש השנה לאכול חלות מתוקות, ולטבול את פרוסת החלה בדבש.

מגביהים את שתי החלות ומברכים: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ".

לאחר מכן בוצעים פרוסה לכל סועד, טובלים אותה בדבש ואוכלים. מטרת הסימן היא להדגיש את התקווה והאמונה שביום הדין נזכה לשנה טובה ומתוקה.

תמר

הסימן הראשון הוא התמר, שהוא אחד הפירות בהם השתבחה ארץ ישראל.

מברכים על התמר: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי העץ".

לאחר מכן מבקשים: "יהי רצון מלפניך, שייתמו שונאינו".

תפוח בדבש

הסימן המפורסם מכולם. לוקחים ביד פלח תפוח מתוק, וטובלים אותו בדבש (אם כבר בירכתם "בורא פרי העץ" על התמר, אין לברך שוב).

מוסיפים את הבקשה: "יהי רצון מלפניך, שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".

רימון

אוכלים גרגירי רימון (אם כבר בירכתם "בורא פרי העץ" על התמר, אין לברך שוב).

מבקשים: "יהי רצון מלפניך, שירבו זכויותינו כרימון".

הבחירה ברימון נסמכת על הפסוק משירת שלמה המלך ב'שיר השירים': "כפלח הרימון רקתך". הפסוק הוא משל המתאר באור חיובי גם את מי מעם ישראל שאינם צדיקים גדולים, כשגרגירי הרימון נמשלים למצוות: "אפילו הריקנים שבעם ישראל מלאים מצוות כרימון" (עירובין י"ט ע"א).

ראש איל

אוכלים בשר מראשו של איל או ראש דג.

מבקשים: "יהי רצון מלפניך, שנהיה לראש ולא לזנב".

ראש האיל מזכיר גם את אילו של יצחק ואת זכות העקדה, הנזכרת שוב ושוב בתפילות ראש השנה.

אם אין ראש איל, אפשר להסתפק בראש של בעל חיים אחר (דג, למשל), כדי להביע את המשאלה "שנהיה לראש ולא לזנב" (טור אורח חיים קפ"ג).

סימנים נוספים

יש מאכלים נוספים שנוהגים לאכול בראש השנה בשל הדמיון בין שמם למשאלה שהם מבטאים. לכל קהילה ועדה מנהג משלה, ואלה כמה מן הסימנים המקובלים:

גזר - "יהי רצון מלפניך, שתגזור עלינו גזירות טובות".

כרתי (לוף) - "יהי רצון מלפניך, שייכרתו אויבינו ושונאינו".

סלק - "יהי רצון מלפניך, שיסתלקו אויבינו".

קרא (דלעת) - "יהי רצון מלפניך, שתקרע רוע גזר דיננו וייקראו לפניך זכויותינו".

רוביא (שעועית) - "יהי רצון מלפניך, שירבו זכויותינו".

הסימנים אינם תחליף לתפילה, לתשובה ולמעשים טובים. עלינו להבין את התשתית הרעיונית. כפי שהסביר הגר"א אלישיב זצ"ל, הביטוי "היום הרת עולם" רומז לתקופת הריון. כשם שבזמן הריון, כל פעולה, מאכל או תרופה יכולים להשפיע באופן מכריע על התפתחות העובר, כך בראש השנה, שהוא זמן "עיבורה" של השנה כולה, ישנה רגישות אדירה לכל מעשה, דיבור ואפילו מאכל. כל דבר שנעשה ב"ראש" של השנה מהדהד ומשפיע על כל מהלך השנה שאחריו . לכן, אנו נזהרים מכל סימן רע - מכעס, מעצבות או משינה מיותרת, ומרבים בסימנים טובים – בהארת פנים, בברכות ובמאכלים המסמלים תקווה.

בנוסף, הסימנים אינם קסם או לחש. כוחם טמון בהיותם עזר לעורר את התפילה והכוונה. כפי שהיטיב לתאר זאת השל"ה הקדוש (רבי ישעיה הלוי הורוביץ), מה מועילה אכילת הסימן אם אינה מלווה בתשובה ובתפילה מעומק הלב? הסימן הוא כלי, טריגר, הממקד את המחשבה והלב בבקשה הספציפית.