על מה צריך לכוון בשעת התקיעות, ומה קורה בשמיים כשעושים מצווה?

2 הלכות ביום

2 הלכות ביום מתוך "בהלכה ובאגדה", עפ"י פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל.

על מה צריך לכוון בשעת התקיעות?

קודם התקיעות יאמר התוקע לציבור, שהוא מכוון להוציאם ידי חובתם בברכות ובמצות שמיעת השופר, ושגם הם יכוונו לצאת ידי חובה. ויאחז התוקע את השופר בידו ויברך, ולאחר הברכות יענו 'אמן', ולא יענו 'ברוך הוא וברוך שמו', משום שזה הפסק באמצע הברכה.

אסור להפסיק בדיבור בין הברכה לתקיעות, ואם דיבר, צריך לחזור ולברך. אבל אם דיבר בעניין הצריך לתקיעות, אינו חוזר לברך. כמו כן אסור להפסיק בדיבור בין התקיעות עצמן, אולם מותר לדבר דברים שהם מענין התקיעות.

האם מותר לומר וידוי בין סדר התקיעות?

אין להפסיק בין סדרי התקיעות כגון בין תשר"ת לתש"ת, בשביל לומר וידוי, וכמו שכתבו בכמה סידורים. כי דבר זה אינו נכון על פי ההלכה, ונכנס לחשש ברכה לבטלה של התקיעות. אולם רשאי רק להרהר בין התקיעות, בוידוי שבין סדר לסדר בלי לאומרו בפיו כלל. ומכל מקום בעת התקיעות ממש, יכוון כל מחשבתו לקיום המצוה לשמוע קול שופר, ולא מחשבה אחרת.

המושג היומי: תשליך

מנהג ה"תשליך" הוא טקס תפילה יהודי הנערך בראש השנה, שבו הולכים אל שפת מקור מים זורמים, כמו ים, נהר או מעיין, ומשליכים אליהם באופן סמלי את חטאי השנה החולפת.

מקור השם נלקח מהפסוק בספר מיכה: ”וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם”.

את התשליך מקיימים ביום הראשון של ראש השנה, בדרך כלל לאחר תפילת מנחה ולפני שקיעת החמה, אך אם היום הראשון חל בשבת, דוחים את המנהג ליומו השני של החג.

המקום המועדף לקיומו הוא ליד מקור מים טבעי וזורם שיש בו דגים, המשמשים כסמל לכך שעיניהם פקוחות תמיד ואינן נעצמות, או כרמז לכך שבני האדם נידונים כמו דגים שנתפסים במצודה. נוהגים לנער קלות את שולי הבגד או את הכיסים בעת אמירת הפסוקים, כסמל להיפטרות מן העבירות.

החיזוק היומי

כאשר אדם מקיים מצווה למרות הקושי, אין ערך לשכרו הרב. הרב שניר גואטה מסביר מה הדבר המדהים שקורה בשמיים בזמן עשיית המצווה. צפו