רב, דוקטור או אביר? הזהות המסתורית של שמעון פון גלדרן

"זה הכתב נמצא בקונטרסים של המקובל האלהי שמשון מאוסטרפל זצוק"ל, הובא מארץ הקדושה על ידי... כמה"ר שמעון די גילדיר שי', חד מתושבי עיר הקדושה צפת".

הקדשה זו נמצאת על כתב יד של "כוונות סדר ליל פסח ותיקון ליל שבועות", על פי מקובלי "קהל חסידים בית אל". הוא נכתב בירושלים בסביבות שנת תק"ס, 1800, ושמור כיום בספריה הלאומית בירושלים.

ביומנו של הפילוסוף הצרפתי המפורסם וולטר נרשם על ביקור של "האביר סימון פון גלדרן". חתימתו וביקוריו של "סימון פון גלדרן" מוזכרים בהרבה אתרים מהמאה ה-17, שבהם ביקר והשאיר חותם. בדרך כלל מטרתו היתה לסחור באוצרות וספרים שמצא במסעותיו, אך לא רק.

היינריך היינה, פילוסוף יהודי מפורסם שהמיר את דתו, מתאר את המציאות שמצא בעליית הגג של דודו, וביניהן פנקס יקר ערך: "המציאה המובחרת והיקרה ביותר היה פנקס כתוב בידי אחי סבא, שנקרא האביר או איש המזרח. הוא היה כנראה אדם משונה ביותר. הוא נקרא איש המזרח משום שערך נסיעות גדולות למזרח, וכשחזר היה לבוש בגדים מזרחיים".

האביר הזה, דודו של היינה, היה סימון פון גלדרן, או בשמו היהודי שמעון לזרוס.

שמעון נולד בי"א בכסלו תפ"א, 12 בנובמבר 1720, בווינה. אביו, לזרוס פון גלדרן, השתייך למשפחה אמידה ששירתה את שליטי פפאלץ בתחום האשראי, האספקה והמסחר. סבו, יוזפא פון גלדרן, צבר הון וקשרים בחצר הנסיכותית, אמו, שרה לאה פרשבורג, באה אף היא ממשפחה יהודית מיוחסת של סוחרים ואנשי כספים בווינה. כשהיה שמעון כבן שנה עברה המשפחה לדיסלדורף, ובה גדל.

החינוך שקיבל התאים לבן משפחה שנועד להמשיך בעסקי האב. הוא למד מקרא, תלמוד והלכה, ולצדם שפות, חשבון וידיעות כלליות. לימודיו התקיימו, בין השאר, במנהיים ובפרנקפורט. הכשרתו הרחבה אפשרה לו בשנים הבאות לעבור בין בתי מדרש יהודיים, בתי מסחר, ספריות וחצרות נסיכים, ולשוחח עם רבנים, סוחרים ומלומדים בשפתם.

אביו ביקש לשלבו בעסקי המשפחה, אך שמעון התקשה להתמיד בהם. הוא קיבל על עצמו שליחויות מסחריות קטנות, נסע מעיר לעיר, ולעיתים נשען על תמיכת קרוביו במקום להשלים את המשימות שהוטלו עליו. בשנת תק"ז, 1747, החריף הסכסוך בינו לבין אביו. באותה שנה עזב את בית המשפחה, ומכאן ואילך נעשו הנסיעות לאורח חייו הקבוע.

בסוף שנת תק"י, 1750, החל פון גלדרן במסע אל ארץ ישראל. הוא עבר בארצות הדנובה ובאיטליה, ובפברואר 1751 הפליג מליוורנו מזרחה. מסלולו עבר באלכסנדריה, באיים ובנמלי מזרח הים התיכון. ביום 19 או 20 במאי 1751 הגיע לעכו, ומשם עלה אל צפת. ביקר בקבר רשב"י במירון ובקבר האר"י בצפת, שם הרגיש הארה, לדבריו, ונסע דרומה, אל הר סיני. בהר סיני חש התגלות קבלית, ובשובו לאירופה כתב ספר מיוחד בשפה הצרפתית, שבו תיאר את הרעיונות שהתגלו לו.

בצפת הוא נחשב לתלמיד חכם, בצרפת לפילוסוף, באיטליה לסוחר ובגרמניה – לעשיר ומקורב לאצילים. לאורך ביקורו בארץ ישראל הוא סרק את בתי הכנסת והגניזות בחפשו אחר כתבי יד, ואכן מצא כאלו והצליח להעתיקם או לרכשם, ולאחר מכן מכר אותם ביבשות אחרות. היסטוריונים מכנים אותו "ראשון ציידי כתבי היד".

במהלך מסעותיו בארץ ובסביבתה ביקר פון גלדרן גם בצידון, באלכסנדריה ובקהיר. ברישום משנת 1752 הוא מתאר ביקור בבית הכנסת בן עזרא בקהיר העתיקה ואת התעניינותו בחדר הגניזה. הוא ביקש לדעת אילו ספרים וכתבים עתיקים מונחים שם, אך לא הורשה להיכנס ולבדוק את החומר. מאה שנים לאחר מכן הצליחו חוקרים אחרים להיכנס לגניזה הקהירית, וגילו בה אוצר תרבותי עצום. פון גלדרן לא הצליח לשים את ידו עליה, אבל היה הראשון שתיאר אותה במפורט - מבחוץ.

לקראת סוף שנת 1753 חזר פון גלדרן לאירופה. בכיסו היתה תעודה שקיבל בצפת בשנת 1751, ובה רבני העיר מעידים על יושרו וחוכמתו. כמו כן היו עמו תעודות נוספות שנאספו במצרים ובארץ. הוא הציג אותן בפני רבנים וראשי קהילות, וביקש סיוע להמשך לימודיו ולשובו לארץ ישראל. לדבריו, חלק מהכסף נועד גם לסיוע לתושבי צפת ולעולים אחרים. קשה לקבוע מה מתוך הכספים אכן הגיע לארץ, ומה שימש להוצאות מסעותיו.

הוא עבר בפריז ובמץ, המשיך דרך קהילות גרמניה, ממנהיים בדרום ועד המבורג בצפון, נסע לקופנהגן, לברלין ולווינה, ובכל מקום השתדל להוסיף המלצה חדשה לאוסף שבידו. תעודה מעיר אחת שימשה בסיס לקבלת תעודה בעיר הבאה. כך נבנה בהדרגה ותחכום פנקס של חתימות, שבחים והמלצות מרבנים ומנכבדי קהילות.

בשנת 1756 יצא שוב מליוורנו לארץ ישראל. הוא שהה תקופה קצרה בירושלים, וקיבל גם שם מכתב המלצה. כבר בשנת 1757 חזר לאיטליה, ומשם המשיך לצרפת ולהולנד. בשנת 1759 בערך הביא לדפוס באמסטרדם את אוסף התעודות, תחת הכותרת: "כתבי קודש ומליצות חכמי ארץ ישראל ורבני חוצה לארץ". העותק שמור כיום בספרייה הלאומית, והקטלוג מתארו כאוסף דברי שבח והמלצות בעבור "כמהור"ר שמעון די גילדיר", שנועדו לעזור ולתמוך בו, ולהציגו כשליח האוסף עבור אנשי ארץ ישראל.

האביר והסוחר המשיך להסתובב ברחבי הארץ, פקד קהילות יהודיות שונות ואסף כתבים באמתלות שונות. לפעמים הציג את עצמו כ"איש מקהילת צפת", ולפעמים בזהויות אחרות. לפעמים חתם כ"רב", לפעמים כ"דוקטור", עד היום קשה להיסטוריונים להחליט מי הוא היה באמת.

תחנתו הסופית היתה חצרו של הנסיך לודוויג מהסן – דרמשטט, שם קיבל משרה שכונתה "קבליסט החצר". הוא היה אחראי על כל עניני הקבלה והמיסטיקה שהוצרכו הנסיך ופמלייתו. בשנת 1778 הוא נרשם בתואר זה ביומני הנסיך לודוויג. שם הצליח להשפיע על הפילוסוף הצרפתי אנרי גרגואר לפעול לשיפור מעמדם של יהודי צרפת.

ב-1788 נפטר שמעון פון גלדרן. הוא נקבר באלזס והשאיר אחריו אוצרות פזורים, עקבות ברחבי העולם, והרבה מסתורין.