הרב ירון אשכנזי במקבץ שו"תים בנושא צניעות בתפילה

אופני היתר אמירת דברים שבקדושה כנגד ערוה (סימן ע"ה סעיף א')

רב שהוזמן לסדר קידושין בחתונה של אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות, ולפניו נשים בלבוש לא צנוע, כיצד יאמר את ברכות החופה והקידושין? וכן אדם שיש לו קרובות משפחה הלבושות שלא בצניעות, ומוכרח לשבת איתן בסעודת שבת, כיצד יברך ברכת המזון כנגדן?

תשובה

לכתחילה יסיט את פניו בזמן הברכה, שלא יהיו כנגד הערוה. ואם אינו יכול להסיט את פניו, רשאי לברך כנגד הערווה בעצימת עיניים, או שייתן עיניו בסידור (בגמרא במסכת ברכות (כד ע"א) אמרו: "טפח באשה ערוה". ושאלה הגמרא לעניין מה אמרו טפח באשה ערוה, אם לעניין להסתכל בה, הלא כל המסתכל אפי' באצבע קטנה של אשה כמסתכל במקום התורף. והסיקה הגמרא שדין זה נאמר לעניין איסור קריאת שמע ושאר דברים שבקדושה כנגדה.

ונחלקו הראשונים האם איסור קריאת שמע כנגד ערוה נאמר דווקא ברואה את הערוה, או שמא אף כשאינו רואה אותה, וכגון שעוצם את עיניו, שאעפ"כ כיוון שנמצא כנגדה אסור, וכעין שאמרו לגבי אמירת דברים שבקדושה כנגד צואה, שאין מועיל בזה עצימת עינים.

הרמב"ם (הל' קריאת שמע פ"ג הט"ז) כתב שאסור לקרות קריאת שמע כנגד ערוה עד שיחזיר פניו. ודקדק הבית יוסף (סימן ע"ה) שדי בהחזרת פנים אף שהיא סמוכה לו, וביאר שהטעם הוא שאיסור אמירת דברים שבקדושה כנגד ערוה תלוי בראיה, וכיוון שמחזיר פניו ממנה ואינו רואה אותה – מותר. על פי זה כתב הבית יוסף שהוא הדין שמותר לסומא לקרות קריאת שמע כנגד ערוה, מאחר ואינו רואה אותה. וכן העוצם עיניו ואינו רואה את הערוה שכנגדו, רשאי לקרות קריאת שמע.

ואינו דומה לאיסור אמירת דברים שבקדושה כנגד צואה, ששם אסור לקרות כנגד צואה שלפניו כמלא עין, משום שאיסור אמירת דברים שבקדושה כנגד צואה תלוי בכיסוי, וכל שאין הצואה מכוסה אסור לקרות כנגדה, לעומת איסור אמירת דברים שבקדושה כנגד הערוה, שהוא תלוי בראיה, וכיוון שאינו רואה מותר.

וכתב הבית יוסף שכן נראה מדברי הרשב"א (ברכות כה ע"ב, ד"ה והלא) ורבנו יונה (שם טז ע"ב, מדפי הרי"ף ד"ה אבל צלולין), שכל שאינו רואה את הערוה, אף שהיא נמצאת כנגדו – מותר לקרות. וסיים שלמרות שהרוקח (סימן שכ"ד) חלק וסבר שאסור לקרות כנגד ערוה אפילו כשעוצם עיניו, כדאיים הני רבוותא לסמוך עליהם.

וכן פסק בשולחן ערוך (סימן ע"ה סעיף ו') להלכה, וזו לשונו: "היתה ערוה כנגדו והחזיר פניו ממנה, או שעצם עיניו, או שהוא בלילה, או שהוא סומא – מותר לקרות, דבראייה תלה רחמנא, והא לא חזי לה".

ואולם, בשו"ת יביע אומר (ח"ג או"ח סימן ז') הביא פוסקים רבים שחלקו על השולחן ערוך, ולדעתם אסור לקרות כנגד ערוה אף כשעוצם עיניו, הלא הם הב"ח (סימן ע"ה ס"ק א'), המגן אברהם (שם ס"ק ט'), הט"ז (שם ס"ק ב'), האליה רבה (ס"ק ז'), הפרי חדש (שם ס"ו), הגר"א (שם ד"ה או שעוצם), שולחן ערוך הרב (שם סעיף ט'), הברכי יוסף (שם ס"ק ו') והערוך השולחן (שם סעיף י"א). וכדבריהם נקטו להלכה המשנה ברורה (שם ס"ק כ"ט) והבן איש חי (שנה ראשונה, בא, ו').

מאידך, פוסקים אחרים הסכימו לדברי השולחן ערוך, והתירו מעיקר הדין לקרות קריאת שמע כנגד ערוה בעוצם את עיניו, הלא הם הלבוש (סימן ע"ה סעיף ו'), הפרישה (שם ס"ק ז'), הלחם חמודות (ברכות פ"ג ס"ק קנ"ג) הנחלת צבי (הובא באליה רבה, שם ס"ק ז') מעשה רוקח (קריאת שמע פ"ג הט"ז), לחם יהודה (שם), יד אהרן (סי' עה ד"ה שיטה כ"א) והמאמר מרדכי (שם ס"ק ה').

למעשה הכריע בשו"ת יביע אומר שוודאי אם אפשר להסיט את פניו – יעשה כן, ולא יקרא כנגד הערוה אף שעוצם עיניו. אך אם אי אפשר לו להסיט את פניו, יכול לסמוך על דברי מרן ולברך כנגד הערוה בעצימת עיניים.

ובשו"ת יחוה דעת (ח"ד סימן ו') כתב שלושה דרכי היתר בזה: עצימת עיניים, הפיכת הפנים, וחושך בו האדם אינו רואה את הפריצות.

[אמנם בבן איש חי (שנה ראשונה, וארא, ו') כתב שאם הערוה כנגדו, לא מועיל לעצום את עיניו, אך מרן הגרע"י זצ"ל בספרו הליכות עולם (ח"א עמ' קי"ז) השיג עליו בזה]).

הבאת ילדות קטנות לבית הכנסת (סימן ע"ה סעיף א')

מאיזה גיל אין ראוי להביא ילדות קטנות לבית הכנסת?

תשובה

על ההורים להקפיד להלביש אף את בנותיהם הקטנות בלבוש צנוע. אמנם, נחלקו הפוסקים מאיזה גיל נידון כערווה טפח מגולה בילדה שאינה לבושה בלבוש צנוע: יש אומרים מגיל שלוש, ויש אומרים שמזמן שניכר על גוף הקטנה שהיא בת, דהיינו בערך מגיל שבע. וחסידים ואנשי מעשה צריכים לקדש עצמם במותר להם. וכמו כן, במקום שחושש האב שחוסר צניעות בתו עלול להפריע לאחד המתפללים, ימנע מלהביא אותה לבית הכנסת (בשו"ת יביע אומר (ח"ו או"ח סימן י"ד) נשאל אודות בנות קטנות הלבושות בלבוש בלתי צנוע, הבאות לבית הכנסת עם אבותיהן, האם שייך בזה דין טפח באשה ערוה. הוא הביא את דעת המשנה ברורה (באור הלכה סימן ע"ה סעיף א' ד"ה טפח) שנקט שקטנה מגיל שלוש אסור לקרות כנגד טפח מגולה שבה, ושוב הביא את דברי החזון אי"ש (סימן ט"ז ס"ק ח' ד"ה כ') שחלק וסבר שאין זה תלוי בגיל, אלא האיסור הוא מזמן שניכר ממבנה הגוף שזהו גוף אישה. ואמר הגר"ח קניבסקי ששמע מהחזו"א שזהו גיל שבע.

וכן הביא בילקוט יוסף (סימן ע"ה, ולא יראה בך ערות דבר, הערה ז') בשם שו"ת פנים מאירות (ח"א סימן ע"ד) שטפח באשה ערוה אינו אלא מדרבנן, וגזרו משום הרהור, ומן הסתם לא גזרו בקטנות. וסיים הפנים מאירות שעל כל פנים אין זה משנת חסידים להביא קטנות כאלה לבית הכנסת, וחסידים ואנשי מעשה צריכים לקדש עצמם במותר להם).

לרכישת הספר "הלכה למעשה" מאת הרה"ג ירון אשכנזי, לחצו כאן.