"זו תגלית היסטורית. חשפנו את הנעשה בעיראק לפני 200 שנה"

כבר עשרות שנים שהמושג "יהדות עיראק" מתקשר ישירות לפרופ' אסתר מאיר-גליצנשטיין מאוניברסיטת בן גוריון. היא הפכה לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם חקר הקהילה היהודית שבעיראק, ולמעשה זהו תחום המחקר העיקרי שהיא מובילה באוניברסיטה.

"אמנם שם משפחתי אינו נשמע כעיראקי, אך זה מטעה, כי אני בת למשפחה שעשתה מיזוג גלויות", היא מסבירה בפתח הריאיון עימה. "אבי עלה לישראל מאוסטריה, ואילו אימי עלתה לארץ מעיראק".

את הקשר שלה עם יהדות עיראק, החלה מאיר-גליצנשטיין הודות להיסטוריה המשפחתית שריתקה אותה, אך בתחילת הדרך היא לא שיערה שיבוא יום בו תחשוף את העדויות המוקדמות ביותר על מורשת יהדות עיראק. 

פרופ' אסתר מאיר-גליצנשטיין

שורשים ושליחות

"אמא שלי הייתה נערה בת 16 כשעזבה את עיראק", היא מספרת. "הוריה אפשרו לה לצאת בעלייה הבלתי לגלית מעיראק, וכך היא הגיעה לארץ יחד עם בת דודתה. הן נסעו יחד מבצרה לבגדאד – דרך מסוכנת ביותר בתוך רכבת עמוסה במוסלמים שיעים. בבגדאד המתין להן נציג של התנועה הציונית, שהעלה אותן לארץ ישראל. בתחילה הגיעה אמי לקיבוץ בית הערבה, ומשם המשיכה לירושלים.

"שמעתי את הסיפורים הללו בילדותי, וכשהתחלתי לחקור את הנושא הבנתי עד כמה שהוא מרתק ומעניין. החלטתי שהיסטוריית יהודי עיראק היא הנושא שאני רוצה לחקור בחיי. מאז יהדות עיראק היא חלק ממני".

מה כל כך מיוחד ביהדות עיראק שגרם לך לחקור אותה?

"יהדות עיראק היא מאוד שורשית ועתיקה, יש עדויות שהיא קיימת מימי בית ראשון", מסבירה מאיר-גליצנשטיין, "אבל כאשר נחשפו יהודי עיראק אל הקידמה והמודרנה, הם עשו זאת בחוכמה, מבלי לאפשר להן לשלוט בהם. זה הפך אותם במשך השנים למובילים בכל תחומי המסחר והבנקאות בעיראק. אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשהוקמה המדינה העיראקית, נמנו היהודים על הראשונים שנכנסו למוסדות המדינה כפקידים במשרדים השונים, עד כדי כך ששר האוצר העיראקי באמצע שנות ה-20 היה ששון יחזקאל, יהודי עשיר ממשפחה מכובדת ומבוססת. באותן שנים היו משרדי ממשלה שבהם הגיע מספר היהודים שהועסקו בהם לכ-60%, כל זאת כשהם מהווים בסך הכל כ-3% מהקהילה".

איך הגיבו לכך העיראקים?

"בתחילה הם קיבלו זאת בשוויון נפש. אך ברגע שצמחה בעיראק שכבת משכילים מוסלמים, הם החלו להתקומם נגד התופעה, והחל משנות ה-30 ניתן לראות תחרות גדולה על אותן משרות ממשלתיות. כתוצאה מכך פוטרו יהודים שהיו במשרות נחשבות, והוכנסו במקומם מוסלמים. לצד זה החלה באותן שנים לחדור גם השפעת הפשיזם האיטלקי והנאציזם הגרמני, וכן נוצרה אנטישמיות דרך תנועות הנוער. הכל קרה במהירות, אירוע רדף אירוע, ומהר מאוד הורע מצבם של היהודים".

באדיבות המכון לכתבי יד, אוניברסיטת המבורג

פריחה ושקיעה

פרופ' מאיר-גליצנשטיין לוקחת אותנו כשני עשורים קדימה: "אחרי הקמת המדינה, מעמדם של היהודים ברחבי המזרח התיכון התערער, ובעיקר בעיראק, שהשתתפה באופן אקטיבי במלחמה נגד מדינת ישראל. היא הפכה לקיצונית מאוד – לא חתמה על הסכמי שביתת נשק, וגם לא על הסכמי הפסקת אש עם ישראל. למצב הזה היו השלכות קשות ביותר על הנעשה בתוך עיראק, כאשר העוינות של הציבור המוסלמי כלפי היהודים הלכה וגברה. בנוסף, הזדהו בעיראק עם גורלם של הפליטים הפלסטינים, וראו זאת כהזדמנות לנקום ביהודים העיראקים, שבעצם לא היו חלק מהסיפור הישראלי. הרי הם נחשבו לאוכלוסייה ותיקה שנמצאת בעיראק מאז ימי בית ראשון, אך קיבלו יחס כמו של זרים או מהגרים, ומעמדם הפך לנחות".

זה מה שהוביל לעלייה הגדולה לארץ?

"בהחלט. נוסיף לכך גם את הזיכרונות מפרעות הפרהוד שהתחוללו ב-1941 – זו הייתה הפעם הראשונה בה אספסוף פרץ לבתי יהודים, רצח ושדד. זה דבר שלא נראה עד אז, והיהודים חששו בצדק רב לגורלם. באותן שנים היו כאלו שעזבו את עיראק באופן בלתי חוקי, עד שלבסוף חוקקה הממשלה חוק שאפשר ליהודים לעזוב את המדינה, מתוך הנחה שיצאו כמה אלפים. ההפתעה הגדולה הייתה שלא כמה אלפים עזבו, אלא 95% מהקהילה שמנתה 130,000 איש. בכך הגיע הסוף להתיישבות היהודית המפוארת בעיראק".

הדובר, שנה א גליון ג, ב אייר תרכ"ג (21.4.1863). באדיבות המכון לכתבי יד, אוניברסיטת המבורג

גניזה בבלית

כאמור, במשך עשרות שנים עסקו מחקריה של מאיר-גליצנשטיין במה שעבר על יהודי עיראק במאה השנים האחרונות, אך כעת היא מספרת על מה שאירע בשנים האחרונות: "לפני כשלוש שנים גילינו שעיתון שידענו על קיומו, אך סברנו שנעלם, נמצא בשלמותו באוסף של אוניברסיטת המבורג, במכון לכתבי יד. מדובר בעיתון שנקרא 'דובר מישרים', והוא שיקף את כל מה שנעשה בקהילה היהודית בעיראק במהלך המאה ה-19. גילינו אוסף של לא פחות מ-800 עמודים מהעיתון, כולם כתובים בכתב צפוף. זו לא רק תגלית, אלא אוצר של ממש. אני נוהגת לומר שהרגשתי כמו מי שגילה את 'הגניזה הקהירית'".

מה מתועד בעיתון?

"מסופרים שם הדברים שהכי מעניינים אותנו – כל חדשות היומיום והדיווחים הפשוטים, שממחישים לנו את מה שעבר על היהודים באותן שנים בעיראק. בעיתון מציינים מי התחתן עם מי, מועלות שם החלטות של הקהילה, ויש אפילו דיווחים על קבוצות של אשכנזים שהגיעו לבגדאד והחליטו להשתקע שם. באחד הגיליונות מדווחים על ההחלטה להקים בית ספר, ומעניין שדרך העיתון התגלה לנו כי הרעיון כלל לא הגיע מצד תנועת כי"ח, כפי שחשבו תמיד, אלא מהצד היהודי בבגדאד, כי הצורך הגיע מתוך הקהילה עצמה.

"אגב, באותן שנים לא היה אפילו עיתון ממשלתי אחד, והעיתון הממשלתי הראשון יצא רק שש שנים אחרי העיתון היהודי. זה מראה באיזה מעמד גבוה היו יהודי עיראק, וכמה שהם היו מרכזיים ומשפיעים".

באיזו שפה כתוב העיתון?

"הוא כתוב בעברית, בכתב יד חצי קולמוס. קצת קשה לקרוא אותו, לכן עבדנו בשנים האחרונות על פענוח הכתב והקלדתו מחדש. לא ויתרנו על אף גיליון או כתבה, כי מאחורי כל מילה מסתתרים סיפורים מרתקים: על העלייה לקברו של יחזקאל הנביא, על אירועים שקרו לאנשים על אוניות שעברו בחידקל, על הסחורות שהובאו מהודו, על הקשרים שלהם עם השלטונות, ועוד ועוד. גילינו עולם ומלואו, אין תחום שהעיתון לא נגע בו ושלא מוצאים עליו חומר".

מה אתם חושבים לעשות בחומר שמצאתם?

"בימים אלו אנו מסיימים את הקלדתו, ועומדים לפרסם את הכרך הראשון של העיתון ולהעלותו לרשת, כדי שכל אחד יוכל לקוראו. בנוסף, כבר עכשיו יש לנו קבוצת מחקר שפועלת באוניברסיטת בן גוריון, בשיתוף עם המרכז למורשת יהדות בבל. המטרה היא לחקור את העדויות שמופיעות בעיתון ואת הדמויות המשמעותיות שהנהיגו את הקהילה באותם ימים.

"כך, למשל, אנו מתעדים את קורותיו של הרב יוסף חיים זצוק"ל, הבן איש חי, שנחשב לאחד הרבנים המפורסמים ביותר ביהדות בבל. בשנים שבהן פורסם העיתון הוא היה בראשית דרכו ברבנות, ודרך העיתון רואים שכבר אז הוא נחשב לדמות חשובה ונערצת על ידי הקהילה.

"המחקרים האלו הובילו כבר לעשרה מאמרים ראשונים ומעמיקים על יהדות עיראק, וצפויים להצטרף אליהם מאמרים רבים נוספים. בקרוב נקיים כנס בין-לאומי גדול שיתמקד בעיתון המדובר, ויש לא מעט משתתפים נכבדים שישתתפו בו, מהארץ ומחו"ל.

"אנו כעת רק בתחילת הדרך", מדגישה מאיר-גליצנשטיין, "ומחכים בסקרנות לחשוף כבר בשנים הקרובות מחקרים נוספים שיאירו לנו באור חדש את יהדות עיראק".