לצאת מהמלחמה הפנימית - זה הניצחון האמיתי. איך עושים את זה?

פרשת כי תצא פותחת במילים: "כי תצא למלחמה על אויביך...". חז"ל ראו בזה לא רק מלחמה פיזית, אלא גם רמז למאבק הפנימי של האדם מול יצריו, פחדיו וחולשותיו.

"כי תצא" – זו בת קול מן השמים שיוצאת בכל יום מהר חורב ומזכירה לנו שיש רגעים שבהם תהיי חייבת להילחם.

באלול היא מגבירה את התזכורת, לצליל השופר, שנושף במנגינת אמונה ומזכיר לי לשפר את מסלולי ה"וויז" שבלב: לכוון "מסלולים בטוחים", להיזהר מנפילות.

נאמר בזוהר הקדוש: "בת קול יוצאת בכל יום ומכרזת שובו בנים שובבים" (ח"ג קכ"ג). שואל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע: מדוע אין בני אדם שומעים את ההכרזה?! הרי רואים שאנשים ממשיכים לעבור עברות ולהחטיא את המטרה בחטאים בדרך, והוא ממשיך ושואל : ואם אינם שומעים אז מדוע בכלל היא יוצאת?!

אומר סנגורם של ישראל רבי לוי יצחק מברדיצ'ב זי"ע: "כי באמת בכל יום ויום מגיע לאדם התעוררות מאת הבורא ברוך הוא, כדאמרינן בגמרא: 'בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב שובו בנים...' אבל האדם בשעה שמגיע התעוררות צריך לאחוז בה ולדבק עצמו בה בכל כוחו, דהיינו לעשות תיכף ומיד איזה מצווה היינו תורה או צדקה ובזה מתקשר בה".

וברגע אחד אפילו הרחוק שברחוקים יוכל לזכות לתשובה שלמה ולהגיע עד לכסא הכבוד!

"שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעוונך" – דווקא כיוון שזכית להילחם ב"זירת העוונות" ולנצח – תגיע עד השם.

לצאת למלחמה זו בחירה. לא להישאר בזירה של כעס, קנאה, אשמה או דחיינות.

"על אויביך" – לזהות מי באמת האויב. לפעמים זה לא מישהו מבחוץ, אלא קול פנימי שמקטין, שמטיל ספק, שמונע צמיחה.

וכשאת יוצאת מהזירה הזו, את כבר ניצחת. כי הניצחון האמיתי הוא לא בהכנעת האחר, אלא בהשגת שלום פנימי, בהובלה עצמית מתוך מודעות, חמלה וכוח.