חושבים שאתם שולטים בכל פעולה? תתפלאו כמה דברים המוח עושה "על אוטומט"

יצאתם פעם מהבית ופתאום תהיתם: "רגע, נעלתי את הדלת?". יש גם את הרגע שבו אתם נכנסים לחדר חשוך והיד נשלחת כמעט מעצמה בדיוק למקום שבו נמצא מתג האור.

אנחנו אוהבים לחשוב שאנחנו מקבלים החלטה מודעת לפני כל פעולה, אבל בפועל המוח מסוגל לבצע חלק גדול מהפעולות היומיומיות שלנו תוך צורך מועט מאוד בתשומת לב מודעת. זה לא אומר שאנחנו באמת "ישנים בעמידה". מדובר באחת התכונות היעילות ביותר שטבע הקדוש ברוך הוא במוח האנושי.

המוח אוהב לחסוך מאמץ

חשבו על הפעם הראשונה שבה למדתם לנהוג, לרכוב על אופניים או אפילו להקליד במהירות. בהתחלה כל פעולה דרשה תשומת לב: איפה מניחים את הידיים, מה עושים עכשיו ומה השלב הבא. אחרי מספיק תרגול, משהו משתנה. המוח לומד את רצף הפעולות, והביצוע נעשה קל ומהיר יותר ודורש פחות תשומת לב מודעת. התהליך הזה מכונה לעיתים "אוטומטיות".

היתרון ברור: אם היינו צריכים לחשוב לעומק על כל צעד בזמן הליכה, על כל תנועה בצחצוח השיניים ועל כל אות שאנחנו מקלידים, היינו מתעייפים במהירות ומתקשים להתפנות למשימות מורכבות יותר.

כמה מהיום שלנו באמת מתנהל "על אוטומט"?

אין מספר מדעי מוסכם שמאפשר לקבוע אחוז מדויק מכל ההתנהגות האנושית. מה שכן ידוע הוא שחלק ניכר מההתנהגות היומיומית שלנו מושפע מהרגלים ומתהליכים אוטומטיים, במיוחד כאשר מדובר בפעולות מוכרות שחזרנו עליהן פעמים רבות. למעשה, חלק ניכר מהיום שלנו אכן מורכב מדפוסים שחוזרים על עצמם.

איך פעולה הופכת להרגל?

המוח עושה הקשרים בין סיטואציה מסוימת לבין פעולה שחוזרת בעקבותיה. לדוגמא: נכנסים למכונית - חוגרים חגורה, מסיימים לאכול - מפנים את הצלחת, נכנסים הביתה - מניחים את המפתחות במקום הקבוע, שומעים התראה - שולחים יד לטלפון.

ככל שהקשר בין המצב לפעולה חוזר פעמים רבות, הפעולה עשויה להתחיל להתרחש במהירות וכמעט בלי שנצטרך לקבל בכל פעם החלטה חדשה. לכן קשה כל כך לשנות הרגלים מסוימים.

כאשר הרגל טוב הופך לאוטומטי, הוא יכול להקל על החיים. אדם שמתרגל להניח את המפתחות תמיד באותו מקום כבר לא צריך לחפש אותם בכל בוקר. מי שמתרגל להכין בקבוק מים לפני היציאה מהבית אינו צריך להזכיר לעצמו לעשות זאת בכל פעם מחדש. אנחנו נהנים מיתרונות רבים שמשרתים אותנו ואפשר להשתמש בנטייה של המוח לאוטומטיות דווקא לטובתנו.

יחד עם זאת, אותו מנגנון עלול לעבוד גם בכיוון ההפוך. למשל, פתחנו את הטלפון "רק כדי לבדוק שעה" ובלי לשים לב מצאנו את עצמנו גוללים במשך זמן רב. פתחנו ארון במטבח מתוך שעמום למרות שלא היינו רעבים, או נסענו בדרך הרגילה לעבודה אף שבאותו יום בכלל התכוונו להגיע למקום אחר. אלה מצבים שבהם ההרגל הקדים את המחשבה המודעת.

למה אנחנו לא זוכרים אם נעלנו את הדלת?

כאשר פעולה מוכרת נעשית תוך כדי שאנחנו חושבים על משהו אחר, ייתכן שפשוט לא הקדשנו לה מספיק תשומת לב כדי ליצור זיכרון ברור של הרגע. לכן יכול להיות שבאמת נעלנו את הדלת - אבל כמה דקות לאחר מכן איננו מצליחים לזכור את הרגע שבו עשינו זאת.

דרך פשוטה להתמודד עם זה היא להפנות תשומת לב מכוונת לפעולה. למשל, בזמן נעילת הדלת לעצור לשנייה ולומר לעצמנו: "נעלתי את הדלת". תשומת הלב הנוספת עשויה לעזור לזיכרון להיקלט בצורה ברורה יותר.

אם רוצים לבנות הרגל חדש, כדאי להצמיד אותו לפעולה שכבר קיימת בשגרה. למשל: אחרי הקפה של הבוקר - שותים כוס מים; אחרי ארוחת הערב - יוצאים להליכה קצרה; לפני השינה - מסדרים במשך חמש דקות את מה שצריך למחר. ככל שחוזרים על אותה התנהגות באותו הקשר, כך גדל הסיכוי שהיא תהפוך עם הזמן לקלה וטבעית יותר.