המחשב הראשון ששקל יותר מטנק: כך נראתה המפלצת ששינתה את העולם

מי מאיתנו לא עובד היום על מחשב ולא יודע כמה משוכלל הוא יכול להיות? אנחנו נחשפים למחשבים כל הזמן, ולרוב הם מגיעים בצורה מוקטנת. בכל אופן, זה בטח לא דומה כהוא זה למה שנקרא המחשב האלקטרוני הראשון - מכונה ששקלה יותר מכלי רכב משוריין, ותפסה שטח של חדר גדול מאוד. 

שמו של המחשב העתיק היה ENIAC, ראשי תיבות של Electronic Numerical Integrator and Computer, והוא הפך לאחת מאבני הדרך החשובות בתולדות המחשוב. ENIAC נבנה באוניברסיטת פנסילבניה במהלך מלחמת העולם השנייה, בהובלת ג'ון מאוצ'לי וג'יי פרספר אקרט, עבור צבא ארצות הברית. 

אחת המטרות המקוריות הייתה להאיץ חישובים מורכבים שנדרשו להכנת טבלאות ירי ארטילריות, והממדים של המחשב הזה היו מדהימים במונחים של ימינו: המכונה הענקית שקלה כ־30 טונות, השתרעה על פני כ־1,800 רגל רבוע והכילה כ־18 אלף שפופרות, לצד אלפי רכיבים נוספים. היא גם צרכה בערך 150 קילוואט חשמל.

אילוסטרציה

ומה הוא בכלל ידע לעשות?

כאן מתחיל החלק המרשים באמת. למרות גודלו העצום, ENIAC היה מהיר בצורה יוצאת דופן ביחס למכונות החישוב שקדמו לו, והוא היה מסוגל לבצע כ־5,000 פעולות חיבור בשנייה. המספר הזה נשמע היום כמעט מצחיק כשמשווים אותו למעבדים מודרניים שמבצעים מיליארדי פעולות בשנייה, אבל בשנות ה־40, זה בהחלט היה הישג אדיר. 

ENIAC שימש בהמשך לחישובים בתחומים נוספים, בהם מחקר מדעי וחישובים הקשורים לפיתוח נשק גרעיני.

כדי "לתכנת" אותו היה צריך לחבר כבלים

בגרסתו המקורית של ENIAC, תכנות משימה חדשה כלל הגדרה של מתגים וחיבור פיזי של כבלים בין יחידות שונות. הכנת המכונה לבעיה חדשה הייתה יכולה להיות תהליך ממושך. ומאחורי העבודה הזאת עמדו גם שש נשים שנחשבות כיום לחלוצות התכנות: קתלין מקנולטי, בטי ג'נינגס, בטי סניידר, מרלין וסקוף, פראן בילאס ורות ליכטרמן. הן נדרשו להבין כיצד המכונה עובדת ולמצוא דרך לגרום לה לבצע רצפים מורכבים של פעולות.

במשך שנים תרומתן לא זכתה להכרה הציבורית הראויה, אך כיום הן תופסות מקום חשוב בסיפור ראשית התכנות.

אחרי פחות מעשור, כיבו אותו

ENIAC פעל עד אוקטובר 1955. בשלב הזה עולם המחשוב כבר התקדם במהירות וטכנולוגיות חדשות החלו להפוך את המפלצת האלקטרונית לחלוצה מיושנת.

אבל המורשת שלה נשארה.

בתוך פחות ממאה שנה עברנו ממחשב במשקל של עשרות טונות שתפס חדר שלם למכשירים קטנים שנכנסים לכיס ומבצעים פעולות ש־ENIAC לא היה מסוגל אפילו להתקרב אליהן. וזה אולי הדבר המדהים ביותר בסיפור שלו: לא כמה גדול היה המחשב הראשון של עידן המחשוב האלקטרוני, אלא כמה מהר הצלחנו לגרום לעולם העצום שהיה בתוכו להתכווץ עד לכף היד שלנו.