הבטחתם ולא קיימתם? זה מה שאתם צריכים לעשות - עכשיו

"חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל יַעַזְבֻךָ קׇשְׁרֵם עַל גַּרְגְּרוֹתֶיךָ כׇּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ" (משלי ג', ג')

הפסוק קורא לנו לא לעזוב את החסד והאמת. לא רק לעשות אותם מדי פעם, אלא לקשור אותם אלינו, לכתוב אותם על לוח הלב - שיהיו חלק בלתי נפרד מזהות שלנו.

מהם החסד והאמת?

כך פירושו של ר' יוסף קמחי:

חסד ואמת אל יעזבוך - חסד הם החסדים שאדם עושה ויש לו שכר טוב עליהם; ואם לא עשה אותם, הפסיד השכר, אך אין לו עונש על זה. ואמת - מה שהוא חייב לעשות, ואם לא עשה נתחייב.

משל לאדם נותן צדקה לעני - יש לו שכר; ואינו נענש, אם לא ילך לבקש למי שיעשה חסד. אך אם בא לידו העני הצריך, ולא גמל לו חסד, כבר נתחייב.

ואם אדם חייב לחברו חוב ואינו משלם לו בזמנו, עובר על אמת, שהיה עליו לשלם לו בזמנו.

קשרם על גרגרותיך כתבם על לוח לבך - שיהיה תוכו כברו בחסד ואמת.

ר' יוסף קמחי מלמד אותנו הבחנה עדינה וחשובה. חסד הוא, ברוב המקרים, לפנים משורת הדין - אדם שיוצא לחפש למי לעזור ולא מוצא, לא נענש על כך. האדם לא התחייב מראש - אין ציפייה שנוצרה, אין "מציאות" שהאדם צריך להתאים אליה. לכן אי עשייתו לא סותרת שום דבר, היא רק גורמת להפסד שכר.

לעומת זאת, כשאתה מבטיח משהו או לוקח על עצמך התחייבות - אתה יוצר "מציאות" מסוימת: העני מצפה לחסד, החבר מצפה להחזר הכסף. אם אתה לא עומד בזה, נוצר פער בין מה שאמרת (או התחייבת) לבין מה שקורה בפועל. לכן דווקא זה נקרא "אמת": לעמוד במילה שלך זה להיות "אמיתי", כשהמעשים שלך תואמים את מה שהתחייבת.

הפסוק לא מסתפק בכך שנעשה את שני הדברים - הוא דורש שנקשור אותם אלינו, שיהיו אצל האדם בבחינת "תוכו כברו": לא מסכה חיצונית של אדם טוב, אלא זהות פנימית אמיתית של חסד ואמת.

צידה לדרך

זהו את הרגע שבו החסד הופך לחובה: כשמישהו זקוק לעזרה עומד ממש מולכם - זה הזמן לפעול. זה הרגע שבו הרשות הופכת לחובה.

עמדו במילה שלכם: אם התחייבתם להחזיר כסף, קבעתם זמן מסוים, או הבטחתם משהו - אל תדחו את מה שכבר קבעתם.

מה מסתתר מאחורי בקשת חסד? מורנו הרה"ג זמיר כהן שליט"א מרחיב על גדולתו של אדם שמעמיק בבקשה של הזולת, ועושה את החסד על הצד הטוב ביותר