"כשהתחלתי לחבוש כיפה, רצו לסלק אותי מבית הספר. הציבו לי אולטימטום"

חמישים וארבע שנות חייו של אהרון דרמון נראות במבט ראשון כמו רצף של ניגודים: נער צעיר שחובש כיפה במסדרונות בית ספר חילוני קשוח בצרפת, סטודנט לפילוסופיה שעולה לארץ זרה בעיצומה של מלחמה, אמן ואיש רוח שפורק עול בעקבות טרגדיה משפחתית – וכיום מאמן מקצועי ומטפל שמוצא את עצמו דווקא בתוככי עולמה של החסידות.

אבל כאשר דרמון משתף בסיפור חייו, הוא מסרב להשתמש במילה "ניגודים". עבורו, כל תחנה, כל נפילה וכל טלטלה היו חלק ממסע של השגחה פרטית מדויקת. "הקב"ה תמיד היה איתי", הוא אומר באמונה מוחלטת, "וכיום, כשאני מתבונן לאחור, אני מבין שהוא לא עזב אותי לרגע".

אהרון דרמון בילדותו

מסע של חיפושים

"גדלתי בצרפת, בעיר קאן – עיר הפסטיבלים, השטיחים האדומים והזוהר", מחזיר אותנו דרמון אל שנות ילדותו. "הבית בו גדלתי היה 'מסורתי מינוס', עם קידוש בליל שבת על רקע מסך הטלוויזיה. ה'מנהג' היחיד שירשתי מאבא היה ליטול את השלט ולהנמיך מעט את הווליום בקידוש. זו הייתה האווירה".

התפנית הראשונה, שערערה את הסדר הקיים, התרחשה כשדרמון היה כבן 11. "שלחו אותי לקעמפ של חב"ד בקאן", הוא משחזר. "שם, בפעם הראשונה בחיי, פגשתי תורה וחסידות. כילד שחיפש תמיד משמעות והתעניין בנושאים ברומו של עולם – כמו מהו תפקידו של האדם ומהי משמעות החיים – הלימוד הזה תפס אותי מיד. פתחתי את ספר התניא, ופתאום הבנתי שלא מדובר סתם באיסורים או בגבולות טכניים, אלא במשהו עמוק שמסביר איך בנויה הנפש ומהי השליחות שלנו בעולם. זה פשוט דיבר אליי".

החוויה הזו לא נשארה בגדר זיכרון מתוק מקייטנת קיץ. בגיל 13 קיבל דרמון הצעיר החלטה אמיצה שדרשה ממנו תעוזה לא מבוטלת: הוא חזר בתשובה והחליט לחבוש כיפה – כל זאת כשהוא בסביבה צרפתית נוקשה וחילונית לחלוטין.

הוא עוצר לרגע, ומבקש לציין כי בצרפת של אותם ימים חל חוק האוסר על הכנסת סממנים דתיים למוסדות חינוך, כך שכיפה על הראש בבית ספר חילוני הייתה צעד חסר תקדים. "הנהלת בית הספר לא ידעה איך לעכל את התלמיד הדתי היחיד במסדרון", הוא נזכר. "הם רצו להרחיק אותי והערימו קשיים עצומים. במשך כמה שבועות התנהל מאבק נוקשה, כשהם מציבים לי אולטימטום. אבל אני עמדתי על שלי בנחישות, עד שהם נכנעו ונאלצו לקבל אותי כך. גם בבית לא ידעו איך לעכל את השינוי שנחת עליהם ואת 'מהפכת הכשרות' במטבח. במקביל, ישבתי ולמדתי באופן עצמאי חומש בעברית ובצרפתית. עשיתי הקבלות בין השפות כדי לפענח את המילים ואת הפסוקים".

אהרון דרמון מרצה

מצרפת לאזעקות

בגיל 18 החל דרמון ללמוד בבית ספר גבוה לפילוסופיה. הוא נמשך ללימודי העומק, אך מכיוון שהמשיך להחזיק באורח חיים דתי, הוא שוב מצא את עצמו יוצא דופן בנוף. "ואז, דווקא מהמקום הכי פחות צפוי, הגיע המשפט שטלטל אותי וגרם לי לעלות לארץ", הוא מספר.

למה אתה מתכוון?

"באותם ימים לימד אותי מורה שכלל לא היה יהודי. באחד הימים הוא פנה אליי ואמר לי משפט ששינה את חיי: 'אם אתה רוצה לשמור על חוקי הדת שלך וגם לרכוש השכלה גבוהה – לך לארץ ישראל. זו מדינה צעירה, יש לך מה לחפש שם'. תמיד כשאני נזכר באותה שיחה, אני נזכר במשל המפורסם של רבי נחמן מברסלב, בו דווקא השומר הגוי הוא זה שמכוון את היהודי בחזרה אל האוצר שלו".

דרמון ארז את חפציו ועלה לבדו לארץ בתחילת שנות ה-90. אלא שהנחיתה בארץ הקודש הייתה בימי מלחמת המפרץ, מה שהציב בפניו אתגר חדש. "בבת אחת צללתי מתוך בית ספר לפילוסופיה היישר אל מקלטים, מסכות אב"כ ואזעקות", הוא מתאר. "בצרפת לא הכרתי בכלל מלחמות, וזה היה מאתגר ומלחיץ מאוד. הציעו לי להמשיך בלימודי פילוסופיה, אבל גיליתי שהעברית שלמדתי מהחומש לא מספיקה. עברית ישראלית לא הייתה לי, וזה היה אתגר נוסף שגרם לי להבין מהר מאוד שפילוסופיה באקדמיה לא אוכל ללמוד כרגע".

אך זה לא מנע ממנו את הקליטה בארץ. "החלטתי לבחור בלימודי אמנות, שאף הם תחום אהוב עליי, ואפילו התקבלתי לבית ספר 'בצלאל'. מבחינתי זה היה סימן משמיים שעליי להישאר בארץ".

במשך שלוש שנים למד דרמון בבצלאל. באותם ימים הוא התמודד עם משבר קשה, לאחר שאמו נפטרה בצרפת. השבר היה גדול מאוד וטלטל אותו גם מבחינה רוחנית. "היו לי המון שאלות דתיות קשות", הוא נזכר. "לא היה מי שישיב לי עליהן, ומתוך סערת נפש גדולה, הורדתי את הכיפה ויצאתי בשאלה".

אך גם בתקופה שאותה הוא מגדיר כ"פורקן", הוא לא מצא את השקט הנפשי שחיפש. "אחרי כמה שנים שבהן לא מצאתי את עצמי, הבנתי שאני לא מעוניין להמשיך באורח חיים כזה. הפעם ההחלטה הייתה פנימית – חזרתי בתשובה שלמה, ומהר מאוד הגיע השידוך והתחתנתי. זכינו לכך שהרב פנחס שיינברג זצ"ל יהיה זה שיחתן אותנו, והחתונה הייתה שמחה במיוחד".

הספר שכתב

עולם של פנימיות

לאחר נישואיו, פנה דרמון תחילה לעולם העיצוב והגרפיקה, ובהמשך עסק בניהול פרויקטים. אלא שמשהו בתוכו המשיך לחפש ולא נתן לו מנוח.

"כל הזמן חיפשתי את העולם הפנימי שלי, רציתי להבין מה אנחנו באמת עושים כאן בעולם", הוא מסביר. "השתתפתי במגוון של קורסים, אבל מהר מאוד הבנתי דבר עקרוני: לימוד תורה וחסידות זה נפלא וחשוב, אבל זה כשלעצמו לא תמיד משנה אותי. נשארתי אותו בן אדם, רק עם מחשבות חדשות שלא בדיוק באות לידי ביטוי בשינוי תודעתי או בתיקון המידות. חיפשתי דרך להשתנות באמת".

החיפוש הוביל אותו אל עולם הטיפול המקצועי. הוא החל ללמוד שיטות שונות, בהן 'דמיון נובע', והוכשר בשיטות אימון וטיפול מתקדמות. לאחר מכן, יחד עם משה שרון, הוא הקים את בית הספר 'טוב ומטיב' לטיפול ואימון ברוח היהדות, בו הוכשרו מאות בוגרים בתחומי האימון האישי, הזוגי והטיפול בפוסט-טראומה.

בשנים האחרונות מתמקד דרמון רבות בתחום הטיפול הזוגי והליווי לרווקים ורווקות – קשר שהחל עוד לפני כ-17 שנים, אז הקים את בית הכנסת 'תפארת ישראל' בשכונת נחלאות בירושלים, שהפך למגנט עבור מאות רווקים, רווקות וזוגות צעירים.

"דרכם נחשפתי מקרוב לאתגר הרווקות המאוחרת, והתחלתי להתמחות בתחום", הוא אומר. "אני פוגש שוב ושוב רווקים שהגיעו לגיל מאוחר מבלי למצוא שידוך. במקום לשאול את עצמם למה, הם חושבים שזה 'במקרה', או שמאשימים את הסביבה. הסיבה האמיתית לכך היא שבשנים האחרונות אנשים איבדו את ההבנה לגבי המחויבות הנדרשת לנישואין. הם חוששים להתחייב ומעדיפים להיות חופשיים. זה המקום להבין שאין חופש בלי מחויבות, ודווקא כאשר עולה המודעות למחויבות שבחיי הנישואין, ניתן לזכות באיכות חיים ובחיבור אמיתי. אלו דברים שאני אומר גם לרווקים וגם לנשואים, שכן ברור לי שזו המתנה הגדולה ביותר שאדם יכול להעניק לעצמו ולביתו".