הרבה לפני עידן הנפט: כך קדחו הסינים לעומק של קילומטר - וחשפו תגלית מפתיעה

היום זה נראה לנו טריוויאלי, אך עוד לפני שהעולם חלם על אסדות נפט, מנועי קידוח ומגדלי פלדה עצומים, היו בסין אנשים שהצליחו לעשות משהו שנראה כמעט בלתי נתפס לתקופתם: לפני יותר מ-1,000 שנה, הם פיתחו שיטות שאפשרו להם לקדוח לעומק של מאות מטרים מתחת לפני הקרקע, כדי להפיק מלח ואף לנצל גז טבעי.

איך הם עשו את זה? בעזרת כלים פשוטים בלבד, אך עם הבנה הנדסית יוצאת דופן. כיום, מלח הוא מוצר בסיסי שנמצא בכל בית, אך האם ידעתם שבמשך שנים רבות הוא היה אחד המשאבים היקרים ביותר בעולם? לפני המצאת המקררים שימש המלח לשימור בשר, דגים וירקות. ערכו אז היה כה גבוה, עד שמדינות גבו עליו מיסים, מלחמות התנהלו סביב מקורות מלח חדשים, ובמקומות מסוימים הוא אף שימש כאמצעי תשלום במקום כסף. אלא שבסין אזורים נרחבים רחוקים מהים, ולא ניתן היה להפיק בהם מלח של מי ים. 

מה עשו הסינים? החלו לחפור בורות עמוקים באדמה כדי לחפש שכבות תת-קרקעיות שעשירות במי מלח, ועמלם אכן השתלם. מעניין לציין שבמקום לחפור בורות רדודים בלבד, פיתחו בעלי המלאכה שיטה שאפשרה לקדוח לעומקים גדולים במיוחד באמצעות כלי קידוח כבדים, שהועלו והורדו שוב ושוב בעזרת חבלי במבוק חזקים במיוחד. עם השנים השתכללה השיטה, והקידוחים הגיעו לעומקים של מאות מטרים.

למעשה, מתיעוד היסטורי של בארות ניתן היה לראות שחלקם היו כה עמוקים, עד שהם הגיעו לעומק של יותר מקילומטר - הישג יפה במושגים של אותה תקופה. 

אחד ההיבטים המעניינים בטכנולוגיה הסינית היה השימוש הנרחב בבמבוק, שהסינים עשו מהם כמעט הכל: במקרה זה, צינורות ארוכים שיוצרו מגבעולי במבוק חלולים חוברו זה לזה ויצרו מערכת שהעלתה את מי המלח אל פני הקרקע. הבמבוק היה קל, גמיש, עמיד וזמין, ולכן התאים למשימה.

גם החבלים ששימשו להפעלת ציוד הקידוח יוצרו מסיבי במבוק מעובדים, והיו חזקים מספיק כדי לשאת משקלים עצומים במשך שנים.

ההפתעה שחיכתה במעמקי האדמה 

יום אחד, במהלך הקידוחים, הבחינו העובדים שלא רק מי מלח עולים מן הבארות אלא גם גז טבעי. הסינים חשבו איך אפשר לנצל גם אותו: במקום לראות בו מטרד, הם הזרימו את הגז דרך צינורות הבמבוק אל מתקני אידוי, והוא שימש כדלק לחימום מי המלח עד שייוותרו מהם רק גבישי מלח. 

למעשה, מדובר באחד השימושים המתועדים הראשונים בעולם בגז טבעי כמקור אנרגיה תעשייתי. עם השנים הפך אזור זיגונג לאחד ממרכזי הפקת המלח החשובים ביותר בסין. עד היום, אלפי עובדים מועסקים שם בקידוחים, בהפעלת המתקנים, בהובלת המלח ובתחזוקת הבארות.

הידע עבר מדור לדור, כל דור שיפר במעט את הטכנולוגיה שהייתה לפניו, וכך נוצרה תעשייה משגשגת שהמשיכה לפעול במשך מאות שנים. כשתעשיית הנפט המודרנית החלה להתפתח במאה ה-19, השתמשו מהנדסים במערב בשיטות קידוח שהזכירו במידה מסוימת את אלו שפעלו בסין במשך מאות שנים.

חוקרים רבים סבורים כי הידע על טכניקות הקידוח הסיניות הגיע בהדרגה לאירופה ולאמריקה באמצעות נוסעים, סוחרים ודיווחים היסטוריים, והשפיע במידה מסוימת על התפתחות שיטות הקידוח המודרניות.