כך ילדים על הרצף רואים פנים: מחקר מוח חדש חושף דפוס מפתיע

כשאנחנו מביטים בפניו של אדם אחר, המוח שלנו מבצע בתוך שבריר שנייה תהליך מורכב במיוחד: הוא מזהה את העיניים, את הפה, את צורת האף, את הבעת הפנים ואפילו רגשות כמו שמחה, עצב, כעס או הפתעה. ואז אנחנו מגיבים. אצל רובנו התהליך מתרחש כמעט אוטומטית, אך מחקרים בתחום חקר המוח מראים שאצל ילדים על הרצף האוטיסטי דפוס העיבוד עשוי להיות שונה. 

מדענים, שהשתמשו בטכנולוגיות מתקדמות למדידת פעילות מוחית ומעקב אחרי תנועות עיניים, מצאו כי ילדים על הרצף שהתבוננו בתמונות של פנים אנושיות התמקדו בחלקים שונים של הפנים בהשוואה לילדים שאינם על הרצף. "בעוד שרבים מתמקדים באופן טבעי באזור העיניים, חלק מהילדים על הרצף השקיעו זמן רב יותר בהתבוננות בפה, בקווי המתאר של הפנים או בפרטים קטנים אחרים כמו נקודה באזור המצח", מסביר אחד החוקרים מאוניברסיטת ייל, במחקר שתוצאותיו פורסמו בכתב העת Nature.

החוקרים מהפקולטה לרפואה בייל (Yale School of Medicine), בהובלת פרופ' ג'יימס מקפרטלנד, מצאו כי אצל ילדים אוטיסטים דפוסי הפעילות החשמלית במוח בזמן צפייה בפנים פחות מובחנים בהשוואה לילדים ללא אוטיזם. בנוסף, בעוד שאצל ילדים בהתפתחות רגילה עיבוד הפנים נעשה מדויק ומובחן יותר עם הגיל, אצל הילדים האוטיסטים לא נצפתה אותה מגמת התפתחות. 

החוקרים השתמשו ב-EEG עם 128 אלקטרודות כדי לנתח את תגובת המוח לפנים לעומת חפצים. עם זאת, החוקרים מדגישים כי אוטיזם הוא ספקטרום רחב מאוד. "לא כל ילד על הרצף מעבד מידע באותה צורה, ולא כל אחד מתקשה בזיהוי הבעות פנים או ביצירת קשר עין. אצל חלק מהילדים ההבדלים בולטים מאוד, ואצל אחרים כמעט שאינם קיימים. לכן הממצאים אינם מתארים את כל האנשים על הרצף, אלא מצביעים על דפוסים שנצפו בקבוצות המחקר".

ילד על הרצף לא מסתכל בעיניים - האם זו בעיה?

אזור העיניים נחשב לאחד המקורות החשובים ביותר להבנת רגשות וכוונות. דרך העיניים אנחנו קולטים רמזים עדינים מאוד כמו עניין, הפתעה, פחד, שמחה או מבוכה. עבור חלק מהילדים על הרצף, קשר עין ממושך עלול להיות מציף מבחינה חושית או לדרוש מאמץ קוגניטיבי רב יותר. כאשר תשומת הלב מופנית לאזורים אחרים בפנים, ייתכן שחלק מהרמזים החברתיים הללו אינם נקלטים באותה מהירות.

אחת המסקנות החשובות של החוקרים היא שאין לראות בקושי ביצירת קשר עין סימן לכך שילד אינו מתעניין באנשים סביבו. הימנעות ממבט ישיר אינה מעידה בהכרח על חוסר עניין, אלא לעיתים על דרך שונה שבה המוח מעבד מידע חברתי.

בשנים האחרונות הפכו טכנולוגיות כמו הדמיית מוח, מעקב אחר תנועות עיניים ובינה מלאכותית לכלים מרכזיים בחקר האוטיזם. באמצעותן מצליחים החוקרים לזהות דפוסים עדינים שלא ניתן היה לראות בעבר, ולהבין טוב יותר כיצד המוח מעבד מידע חזותי, רגשי וחברתי. 

הממצאים עשויים לסייע בפיתוח כלים חדשים לאבחון מוקדם ולהתאמת תוכניות התערבות אישיות. ככל שמבינים טוב יותר כיצד ילדים שונים קולטים מידע מהסביבה, כך ניתן לבנות דרכי למידה, טיפול ותקשורת המתאימות להם יותר. לדברי החוקרים, המטרה אינה לגרום לילדים על הרצף להביט על סביבתם בדיוק כמו כולם, אלא להבין כיצד הם חווים את העולם ולהעניק להם כלים שיקלו על התקשורת היומיומית.