הטעות שכמעט הרסה לי את החיים - והיא זו שתשנה את כל מה שחשבתן על מילים

כבר אמרו חכמים ש"מוות וחיים בידי הלשון", אבל יצא לי לחוות את זה על בשרי, לא פעם ולא פעמיים בחיי. אני אישה של מילים, אבל היו לא מעט שהייתי מעדיפה להשאיר לעצמי.

כמה מילים אמרתי שהתחרטתי עליהן, כמה משפטים זרקתי לאוויר בלי לחשוב על הצד השני, כמה רגעים של שקט ניסיתי למלא באמצעות רכילות או לשון הרע. הלוואי שבצעירותי הייתי יודעת כמה משקל יש למילים ולשפה שבה אנחנו מדברים.

אבל איך לא ידעתי? כל כך הרבה פעמים בעבר נפגעתי מדברים שאנשים אמרו לי. לא משנה כמה מחמאות ומילים טובות קיבלתי - תמיד התמקדתי במילים הרעות ובביקורות. הן כרסמו אותי בשקט וגרמו לי להרגיש שאני לא טובה מספיק, לא שווה מספיק, ובאופן כללי - לא מספיק.

בית המקדש השני נחרב בשל שנאת חינם, ושורש השנאה הזו נמצא גם במעשים, אך גם במילים

יש ביטוי באנגלית שאומר "מקלות ואבנים אולי ישברו את עצמותיי, אבל מילים לעולם לא יפגעו בי", אכן? לפעמים מכה יכולה לפגוע הרבה פחות ממילה לא במקום, שנזרקה לחלל בלי יותר מדי מחשבה. הפצע על הגוף יכול להחלים במהרה, הלב לא.

"יאללה, שחררי", אמרו לי. אבל אני, לשכוח? איך אפשר לשכוח מילים מצלקות? מילים שמטפטפות לאט לאט וחודרות לנשמה העדינה. איך אפשר להמשיך הלאה כשאת שומעת שוב ושוב מילים פוגעניות, מזלזלות ומקטינות?

בתור אחת שסבלה רבות, הייתי חושבת שאזהר היטב עם המילים שאני בוחרת לומר. אבל לכל אחד יש רגעי חולשה, תמימות או חסר טאקט למהדרין, וגם לי היו רגעים כאלה. רגעים שהתכוונתי לומר טוב, אבל יצא לי ההפך; רגעים שרציתי להגיד את המילה האחרונה; רגעים שלא יכול לקבל את העלבון ולהעביר אותו בשתיקה; רגעים של מילים ש... הלוואי ולא הייתי אומרת.

לפעמים מכה יכולה לפגוע הרבה פחות ממילה לא במקום, שנזרקה לחלל בלי יותר מדי מחשבה

ומה איתך? גם לך יש מילים שנכתבו בקבוצת הווטסאפ ללא כוונה? גם את הערת לבעלך כשהיית עייפה או עצבנית? גם את אמרת איזה משפט על מישהי שבדיוק עזבה את החדר?

"מילים לא עולות כסף, אבל מה שמילים יכולות להרוס, שום כסף בעולם לא יכול לתקן". בית המקדש השני נחרב בשל שנאת חינם, ושורש השנאה הזו נמצא גם במעשים, אך גם במילים - בלשון הרע, ברכילות, ובקלות הבלתי נתפסת שבה אנחנו יכולות לפגוע בזולת מבלי למצמץ.

אם מילים זה כוח, אז לנו, הנשים, יש כוח-על. אנחנו יכולות לנצל אותו לטובה, ולעודד ילד שהלב שלו נשבר, או להציל זוגיות ממשבר עמוק. מנגד, במחי משפט אחד, אנחנו יכולות להחריב עולמות שלמים שמישהו עמל קשה מאוד כדי לבנות.

אז דווקא בימים האלה אני רוצה לשאול אותך: איזה בית את רוצה לבנות בכל יום מחדש?

הדיאטה הכי חשובה: דיאטת מילים

אישה יקרה, גם אני הייתי שם. לפעמים האצבע הייתה קלה מדי על המקלדת, לפעמים שמועות רחפו לי מעל הראש, ולפעמים הפצתי "עובדה" לא מאומתת.

הקלות שאנחנו יכולות היום להפיץ מידע וכתוצאה מכך לפגוע במישהו אחר, היא פשוט בלתי נתפסת. אולי קצת מביך לעשות את זה פנים-מול-פנים, אבל היום פשוט אפשר להסתתר מאחורי מסך ולשכוח שמאחורי המסך - עומדת אישה בדיוק כמוך.

אני מזמינה אותך לנצל את התקופה הזו של תשעה באב לעשות דיאטת מילים. זו לא תענית דיבור, אלא בחירה מודעת של המילים שלך.

אז רגע לפני שאת פותחת את הפה, לוחצת "שלח" או משחררת קיטור, שאלי את עצמך את השאלות הבאות:

• האם המילים האלו מקדמות משהו טוב בעולם?
• האם הייתי אומרת את המשפט הזה בקול רם אם אותם אנשים היו עומדים מולי?
• האם המילים שלי מחברות או מפלגות?

לפעמים האצבע הייתה קלה מדי על המקלדת

כוח הריפוי העצום של המילים

רבי נחמן אמר: "אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן". כלומר, כפי שמילים יכולות לחרב, מילים יכולות גם לבנות מחדש. אם חורבן הבית נגרם בגלל דיבור שלילי ושנאה, הרי שהתיקון חייב להתחיל בדיוק באותו המקום - במילים טובות, בפירגון ובאהבת חינם הלכה למעשה.

נסי את האתגר הבא בתקופה הקרובה:

חפשי את הנקודה הטובה

בכל אישה שאת פוגשת יש נקודה אחת טובה. יכול להיות שקשה מאוד לראות אותה, אבל היא עדיין שם. נסי למצוא אותה. לא באישה שאת אוהבת, אלא דווקא בזו שלא נוח לך לדבר איתה או זו שחושבת שונה ממך. האם יש בה גם משהו טוב?

רגע לפני - עצרי

בכל פעם שאת מרגישה דחף להעביר ביקורת (במשפחה, בעבודה או ברשת), שאלי את עצמך למה את מרגישה צורך להגיד את זה? האם זה נובע מדאגה אמיתית או משיפוטיות ותחרותיות?

בכל אישה שאת פוגשת יש נקודה אחת טובה

ברכת הבית

למילים יש כוח עצום, גם כשהן תלויות על הקיר או כתובות על דף. הקיפי את עצמך במשפטי חיזוק, כתבי ביומן מחשבות טובות והקשיבי מדי יום למילים מעצימות. הקיפי את עצמך בטוב - והטוב הזה יעבור אליך והלאה.

הימים האלו הם הזדמנות פז להפוך את המילים שלנו מכלי משחית לכלי של ריפוי. יש לנו אפשרות לבנות מחדש הבית הפרטי והלאומי שלנו, מילה אחר מילה. השאלה היחידה היא - באילו מילים נבחר?