המלחמה הקרה וההרינג: התעלומה העסיקה את הצי השבדי במשך עשורים - הביולוג פענח אותה בתוך זמן קצר

המלחמה הקרה הייתה תקופה לחוצה. במאות מקומות בעולם ישבו אנשי מודיעין בדריכות, האזינו לאותות וצפו במכ"מי"ם 24/7, כדי לאתר תנועות חשודות. כמה פעמים אותות שכאלו התפרשו כטיל בליסטי שיצא לחלל, והמעצמות דרכו את נצרות הטילים הגרעיניים. נשיאים התיישבו מול הכפתור האדום והמתינו לדיווחים. כך היה במשבר הטילים בקובה, וכמוהו היו מקרי קצה נוספים.

בראשית שנות ה-70 דיווחה מחלקת האזנה של הצי השבדי על אותות תת-ימיים בלתי מוסברים. הים מלא ברעשים מרעשים שונים, שכולם פחות או יותר מוכרים לאנשי המקצוע. אך האותות האלו היו קצביים, בעלי דפוס חוזר, הזכירו שידורי מורס, אבל לא תאמו לשום צופן מוכר. החשד הראשוני היה לצוללות סובייטיות. מיד בוצע מיפוי חוזר, נערכו סריקות – שהעלו חרס בידן. הוכרז על חזרה לשגרה, אבל מתברר שגם האותות חזרו לשגרה. שוב ושוב הושמעו אותות קצביים, שפה ללא שום חתימה אקוסטית מוכרת. התופעה נעשתה מוכרת, והכניסה את המערכת לדריכות מתמדת.

מספר שנים לאחר מכן, ב-1981 זיהו הסונארים התת-מימיים גוף ענק בתוך המים הטריטוריאליים של שבדיה. הייתה זו צוללת סובייטית שעלתה על שרטון, במקום שבו לא אמורה הייתה להיות. הדבר גרם לתקרית דיפלומטית חמורה, וגם אחרי ההתנצלויות וההבטחות לא נרגעו השבדים. הם הקימו צי מעקב, ספינות, מסוקים, מערכות סונאר ורשתות הידרופונים.

הצלילים המוכרים המשיכו להופיע, בקצב שלא ניתן היה לצפות ולהבין. לצי השבדי היה ברור שמדובר בצוללות שמצליחות לחמוק איכשהו מן המצלמות. אנליסטים ניסו לפענח את הנתונים ולבנות מודלים שיסבירו את תנועתן. היו תיאורים של חתימות שמתפצלות, מתרבות ולעיתים מתלכדות מחדש. הנתונים האקוסטיים, כפי שנקלטו במערכות הרגישות, התאימו לכאורה להתנהגות של אובייקטים נעים מתחת למים. המשאבים שהוקצו לחקירה היו משמעותיים, והפעילות נמשכה לאורך שנים. השבדים חיו בתחושה מתמדת כי לתחכום הסובייטי אין גבול.

ואז נפלה ברית המועצות, אבל הקולות התת-ימיים המשיכו. הדריכות ירדה, והתעלומה העלתה אבק.

בשנת 1996 הוזמנו לראשונה ביולוגים ימיים אזרחיים לבחון את ההקלטות. אחד מהם, מגנוס ואלברג, זיהה בתוך זמן קצר כי מקור הצלילים איננו מכני אלא ביולוגי. הצליל הקצבי, שנקלט כמנגנון תנועה או הנעה, תאם למעשה תופעה מוכרת בעולם החי הימי.

המקור היה דגי הרינג. לדגי ההרינג יש יכולת מעניינת: שחרור גזים משלפוחית הציפה. הרינגים פולטים בלילה פרצי אוויר קצרים, היוצרים צליל נקישה. כאשר להקות גדולות מבצעות זאת בצורה מסונכרנת, מתקבל דפוס קצבי מורכב. בתוך מערכות סונאר רגישות, דפוסים אלו יכולים להיראות כחתימה אקוסטית של כלי שיט.

ההתאמה בין הצליל לבין הפרשנות הייתה מלאה. מה שנקלט כפעילות טכנולוגית מתקדמת היה למעשה תופעה ביולוגית פשוטה. החיישנים לא טעו בקליטה, הפענוח היה זה שפעל במסגרת הנחה מוקדמת. התוצאה הייתה מערכת שלמה שפעלה במשך שנים על בסיס זיהוי שגוי.

האירוע זכה לפרסום רחב, והמחקר שחשף את מקור הצלילים קיבל בשנת 2004 את פרס איג נובל, המוענק לעבודות המעוררות תחילה תגובה של הפתעה או צחוק, ולאחר מכן מחשבה.

כאמור, באותה תקופה אכן התרחשו חדירות אמיתיות של צוללות סובייטיות למים השבדיים. החשד לא היה מנותק מהמציאות. אך במקרה המסוים הזה, המערכת המבצעית רדפה אחר תופעה שלא הייתה קשורה כלל לאיום צבאי.

את ההרינגים אנחנו מכירים כדגים מלוחים טעימים, מהיום נכיר אותם גם כיצורים בעלי שיחה רבגונית - שיחת חולין של דגים מלוחים, שנתפסת על ידי צי שלם כתשדורת אלחוטית של צוללות.