לא רק מקום מגורים: דרגת הקדושה המיוחדת של ארץ ישראל

משה רבנו, גדול הנביאים, השתוקק להיכנס לארץ ישראל לא בגלל מעלותיה הגשמיות, אלא בגלל הקדושה המיוחדת הטמונה בה. כך נאמר: "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר... אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון" (דברים ג, כג-כה).

ה"זרע שמשון" מסביר, שהסיבה לרצונו העז של משה להיכנס לארץ ישראל הייתה כדי לזכות למדרגה רוחנית מיוחדת שיש רק בארץ ישראל - מדרגה שבה הקשר עם הקב"ה מתגלה בשלמות.

חז"ל אומרים: "כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוקים, וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוקים" (כתובות קי ע"ב). אין הכוונה חלילה שאין אמונה בחוץ לארץ, אלא שבארץ ישראל קיימת השראת שכינה מיוחדת, ולכן החיים בארץ מאפשרים לאדם קשר עמוק יותר עם הקב"ה.

כך מצינו אצל יעקב אבינו. למרות שהקב"ה כבר הבטיח לו "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך", עדיין כאשר ביקש לחזור לארץ ישראל אמר: "ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלוקים". כלומר, דווקא בארץ ישראל יוכל להגיע למדרגה של קשר שלם יותר עם ה'.

ה"זרע שמשון" מסביר שמשה חשש שכל המעלות הגדולות שזכה להן היו אולי בזכות עם ישראל, ולכן רצה לזכות במדרגה שתהיה שייכת אליו עצמו. בארץ ישראל, שבה השכינה שורה באופן מיוחד, הוא היה יכול להגיע למצב של "והיה ה' לי לאלוקים" - קשר אישי ושלם עם הקב"ה, בזכות קדושת המקום. כי גם לאחר שדיבר עם ה' פנים אל פנים, שהה בשמיים 40 יום ו-40 לילה, משה רבנו השתוקק למדרגה נוספת - הזכות לעבוד את ה' מתוך קדושת הארץ.