הרב ירון אשכנזי במקבץ שו"תים בנושא הלכות תפילה

אמירת ישתבח קודם שנכנסו עשרה לבית הכנסת (סימן נ"ג סעיף ג')

בבית כנסת שהציבור מתאחר להגיע, ופעמים רבות הש"ץ מגיע לישתבח ועדיין לא התאסף מניין, האם יאמר ישתבח או שימתין לציבור? ומה הדין לציבור המתפללים?

תשובה

כשהציבור מאחר לבוא לבית הכנסת וטרן התאסף מניין, יפסיק שליח הציבור לפני ישתבח, וישתוק עד שיבוא מניין, ואז יאמר ישתבח וקדיש (כ"כ הרמ"א (סימן נ"ג סעיף ג') בשם המהרי"ל, וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק י') שיכול הש"ץ להמתין ולא לומר ישתבח אפילו חצי שעה, ואפילו אם שהה מחמת אונס כדי לגמור את כולה אין צריך לחזור לראש. והטעם כתב הפמ"ג (ס"ק ה') דפסוקי דזמרה דרבנן ולכן אינו חוזר לראש, ולא דמי לקריאת שמע שהיא דאורייתא). וכאשר מגיע המניין יקרא מפסוק "והיה ה' למלך" וכו', וימשיך לישתבח (כ"כ המשנה ברורה (שם ס"ק י"א), ודעתו שיאמר ג' פסוקים מפסוקי דזמרה, דהיינו פסוקי "כי לה' המלוכה", וכך יוכל הש"ץ לומר קדיש. אמנם בהלכה ברורה (סימן נ"ג ס"ק ו') כתב בשם היפה ללב (שם ס"ק ה') שיאמר מפסוק "והיה ה' למלך"). ומ"מ לכתחילה ראוי שלא לשהות כך יותר מחצי שעה. וכל זה בשליח ציבור, אבל היחיד יסיים ישתבח וימתין (כ"כ המג"א (שם ס"ק ד') והאליה רבה (שם ס"ק ד'), וכ"כ כף החיים פלאג'י (סימן י"ח, ו'), וכף החיים סופר (סימן נ"ג ס"ק י'). ובספר אור הישר (דט"ז ע"ג) כתב שהטעם הוא בכדי לצרף אות דלי"ת של "ושמו אחד" לאותיות יו"ד ושי"ן של ישתבח, והוי שם שד"י, וכ"כ בחסד לאלפים (סימן נ"ג, ב'), ויפה ללב (ח"א סימן נ"ג, ה')).

שליח ציבור בעל שיניים תותבות (סימן נ"ג סעיף י"ב)

מי שיש לו שיניים תותבות, ואם יסיר את שיניו לא יוכל לבטא את האותיות כהוגן, האם יכול לגשת להיות שליח ציבור?

תשובה

אם בשעה שהשיניים התותבות בפיו הוא מסוגל להגות את המילים כראוי, יכול להעלות כש"ץ, ואין חסרון בש"ץ שמצליח להגות את המילים כראוי רק בעזרת סיבה חיצונית (כן פסק מרן הגרע"י בשו"ת יביע אומר (ח"ז, או"ח סימן י"ח), וכתב לדחות מה שכתב בשו"ת פאת שדך (סימן ל"ה) שיש להחמיר בזה, ע"ש).

להתפלל במכנסיים קצרים (סימן נ"ג סעיף י"ג)

האם מותר להתפלל במכנסיים קצרים, כאשר אינו שליח הציבור?

תשובה

מותר להתפלל עם מכנסיים קצרים כאשר אינו עולה להיות שליח ציבור, ובלבד שיזהר ליטול ידיו קודם התפילה, ולא יגע ברגליו ובמקומות המכוסים בזמן התפילה. ויש מעלה ללבוש בגדים ארוכים לכבוד התפילה משום "הכון לקראת אלוקיך ישראל" (על פי המבואר במסכת סופרים (פי"ד הט"ו) שכל שכרעיו נראים, פורס על שמע לומר קדיש וקדושה, לפי שמחויב בדבר, אבל אינו עובר לפני התיבה להיות שליח ציבור, שאין זה כבוד הציבור. נמצא שיכול להתפלל בעצמו כך. אמנם, בוודאי שיש מעלה ללבוש בגדים ארוכים לכבוד התפילה, משום "היכון לקראת אלוקיך ישראל").

אם כיום צריך אדם לסרב כאשר מזמינים אותו לעלות חזן (סימן נ"ג סעיף ט"ז)

כשמכבדים אדם להיות חזן בבית הכנסת, האם עליו לסרב תחילה?

תשובה

אף שבשולחן ערוך מבואר שאדם צריך לסרב כאשר מזמינים אותו לעלות חזן, כיום לא נהגו בכך מכמה טעמים. וראה בהערה (כתב השולחן ערוך (סימן נ"ג סעיף ט"ז): "מי שאינו ש"ץ קבוע, צריך לסרב מעט קודם שירד לפני התיבה, ולא יותר מדאי, אלא פעם ראשונה מסרב, וכשיאמרו לו פעם שניה, מכין עצמו כמו שרוצה לעמוד, ובפעם שלישית יעמוד. ואם האומר לו שירד הוא אדם גדול, אינו מסרב לו כלל". אמנם כיום לא ראינו שנזהרים בזה, וטעמא בעי.

והנה, האשל אברהם בוטשאטש (שם) כתב כמה טעמים לבאר מדוע אין שייך בזמנינו דין זה:

א. דין זה שייך רק בבית הכנסת שיש בו ממונה מהציבור להנהיג את כל פרטי הסדרים, ובלעדיו לא ירים איש ידו ורגלו, מה שאין כן בזמננו שעולים חזנים כרצונם ואין ממונה שאחראי לעלותם, אינו צריך לסרב, ויוכל לעלות כרצונו, ובלבד שרוח המקום ורוח הבריות נוחה ומרוצה ממנו, ואינו מתפלל בחוזקה נגד רצון הקהל, ואז ממלא רצון השי"ת שיעלה את תפילתם של הציבור לשמי מרום.

ב. לפעמים כשיודע שאין שם יותר מוכשר ממנו, נמצא שכשמסרב בפעם הראשונה נראה כמו גאווה.

ג. פשוט הוא שחז"ל הקדושים לא יצוו אדם לעשות דבר כשאין פיו וליבו שווים, שהרי נראה כמו שקר ח"ו, אלא ודאי שכוונת חז"ל שמי שפיו ולבו שווים ומסרב באמת, בו נאמרה ההלכה שיסרב בפעם הראשונה עד שתשתנה דעתו, שיפצירו בו שאין ראויים ממנו לעלות חזן. אבל כיום, שאין זה מצוי שהאדם מלכתחילה לא רוצה ורק אח"כ אחרי הפצרות משתנה דעתו, לכן אין לנו לדמות שקר בפינו ולעשות דברי שקר.

וראה עוד בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סימן קי"ב) שכתב שכשרואה שהתפילה מתעכבת עקב כך שאף אחד אינו מעוניין להיות ש"ץ, אסור לו לסרב, שזה נראה כביזוי המצווה כאשר מתעכבת התפילה כל כך).

האם ראוי לשלם לשליח ציבור (סימן נ"ג סעיף כ"ב)

האם מותר לשליח ציבור ליטול שכר עבור כך שעולה לשמש כחזן?

תשובה

שליח ציבור בשכר עדיף יותר משליח ציבור בנדבה (כ"כ הרשב"א (בשו"ת, ח"א סימן ת"נ וסימן תרצ"א) שיותר ראוי לשכור ש"ץ, לפי שבמקום שנוטל שכר, אין פרץ ואין צווחה מצד הקהל, ובכך לא יעלה מי שאינו הגון להיות ש"ץ, משא"כ בנדבה, שהרשות נתונה לכל אדם לעלות, ובכך יכול לעלות מי שאינו הגון. ועוד, שחזן המקבל שכר, נזהר על ידי כן בתפילתו יותר, מכיוון שיודע ששכרוהו. וכ"פ השולחן ערוך (סימן נ"ג סעיף כ"ב)), ולכן נהגו לשכור שליח ציבור ובעל תוקע לימים הנוראים, בכדי שלא יעלה מי שאינו הגון. ויכול הש"ץ ליטול את שכרו, ואין זה נקרא שכר שבת (מבואר בגמ' (ב"מ נח ע"א) שאסור ליטול שכר שבת אלא אם כן הוא ניתן בהבלעה, דהיינו שנותנים לו שכר עבודתו בימות החול, ושכר שבת מובלע בתוכו. וכתב המרדכי (כתובות סוף פ"ה) בשם רבנו ברוך: "מכאן יש לי חשש על החזנים שמשכירים אותם להתפלל בשבת", והוסיף שרבנו שמואל מתיר, "דהא נותנים לו שכר לקיים מצווה להתפלל". ובספר האגודה (כתובות פ"ה סימן צ') כתב שטעם המתירים הוא לפי שלפעמים נוהגים לקיים המצווה להתפלל בלא שכר).

לרכישת הספר "הלכה למעשה" מאת הרה"ג ירון אשכנזי, לחצו כאן.