הרב ירון אשכנזי במקבץ שו"תים בנושא הפסק בפסוקי דזמרה

לקדם פני אדם חשוב בשעת אמירת פסוקי דזמרה (סימן נ"א סעיף ה')

האומר פסוקי דזמרה ורוצה לקדם בברכה פני אדם חשוב, כיצד יעשה?

תשובה

אם היה בין פרקי הזמירות, מותר לו לילך ולקדם בברכה את פני האדם החשוב, אך אם הוא באמצע אמירת המזמור, מותר לו רק להשיב מפני הכבוד, וקודם לכן יאמר פסוקים אלו: "ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ויאמרו כל העם אמן והלל לה", "ברוך ה' לעולם אמן ואמן", "ברוך ה' מציון עושה שמים וארץ", "ברוך ה' אלהים אלהי ישראל עושה נפלאות לבדו", ו"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". וקודם שחוזר להמשיך ממקום שפסק יאמר שוב פסוקים אלו (כן כתב הבית יוסף (סימן נ"א סעיף ד') בשם האבודרהם, וכ"פ הט"ז (שם ס"ק ב') המג"א (שם ס"ק ד') והגר"ז (שם סעיף ה'). הטעם הוא שפסוקים אלו חשובים כברכה. וראה בכנסת הגדולה (הגהות ב"י שם) שהבין בדברי אבודרהם שמותר לעשות כן אפילו לדבר הרשות, וכתב שזו קולא יתירה. והן אמת שהאליה רבה כבר ביאר בדברי האבודרהם שאומרים פסוקים אלו רק כשמפסיק לדבר ההיתר, ולא לדבר הרשות, ואפ"ה צריך לומר פסוקים אלו קודם. אמנם, כל זה דווקא כאשר מפסיק בדיבור, אך אם רוצה להפסיק לעניית אמן, אין צריך לומר פסוקים אלו, כ"כ כף החיים (ס"ק ח') וכן המנהג בינינו).

האם עיון באריכות בין פסוקי דזמרה נחשב להפסק (סימן נ"א סעיף ה')

מי שאמר בתפילת שחרית של שבת בבוקר את פסוקי דזמרה בזריזות, ורוצה להמתין לציבור לזמר יחד עימם "הללויה הללו א-ל בקדשו" ו"שירת הים", ובינתיים רוצה לעיין בספר, האם רשאי לעשות כן או שיש בכך חשש להפסק?

תשובה

ראוי שלא להפסיק כלל בפסוקי דזמרה, וגם עיון בספר בזמן זה אסור לכתחילה, ומותר רק להרהר בליבו. על כן, אם מתפלל מהר יכול להרהר בליבו, ואם רוצה לעיין בספר ימשיך עד סיום הזמירות וימתין בין ישתבח ליוצר, שם יכול לעיין בספר. ומכל מקום, אם המתין באמצע פסוקי דזמרה ועיין בספר, אין זה נחשב להפסק בדיעבד (בספר ילקוט יוסף (סימן נ"א סעיף כ"ב) כתב: "טוב ונכון להחמיר שלא לעיין באמצע פסוקי דזמרה או באמצע קריאת שמע וברכותיה וכו', ומכל מקום מעיקר הדין אין בזה איסור". ובהערות כתב ששבין ישתבח ליוצר יש מקום להקל בכך.

ובהלכה ברורה (שם ס"ק כ"ו) כתב שאפילו בשהייה בשתיקה בעלמא אין להפסיק, וכן כתב הרמ"א (סימן ס"ח): "לא יעסוק בשום דבר, אפי' בדברי תורה אסור להפסיק ולעשות, כל זמן שהציבור אומר פיוטים. ומכל מקום מי שלומד על ידי הרהור, שרואה בספר ומהרהר בלבו, לית ביה איסורא, דהרהור לאו כדיבור דמי, אלא שמתוך כך יבואו לדבר ויבואו לידי הפסק". וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק ג') שראוי להימנע מכך משום ש"כשיראו ההמון שהוא מסתכל בספר יבואו ג"כ לדבר, אבל הרהור בעלמא בדברי תורה אפשר דיש להקל").

לדלג על פסוקי דזמרה כדי להשלים מניין לאחרים (סימן נ"ב סעיף א')

מעשה בבית כנסת שמקיימים בו שני מניינים לתפילת שחרית, מניין אחד בשעה 6:30 ומניין שני בשעה 7:00, ואירע יום אחד שלמניין של שעה 6:30 הגיעו תשעה אנשים בלבד, והיה חסר להם עשירי למניין. והנה, בשעה 6:45 הופיע מתפלל נוסף במקום, ודעתו הייתה להתפלל במניין של השעה 7:00, אלא שמתפללי המניין של 6:30 הפצירו בו שיתפלל עמהם. בא יהודי זה בשאלתו, אם אכן ראוי שישלים להם מניין, אף שעל ידי זה יהיה מוכרח לדלג על פסוקי דזמרה, או שמא ראוי לו להמתין לשעה 7:00 ולהתפלל כהרגלו בכל יום את כל התפילה כצורתה וכסדרה?

תשובה

ראוי שישלים להם למניין, אף שלצורך כך יוכרח לדלג על פסוקי דזמרה, וישלימם לאחר התפילה (נראה שראוי להשלים להם מניין, אף שיוכרח משום כך לדלג על פסוקי דזמרה, וישלים את פסוקי דזמרה לאחר התפילה. ואף שהכף החיים (סימן נ"ב ס"ק ב') כתב בשם המקובלים שאין לדלג על פסוקי דזמרה, כי על ידי זה האדם מהפך הצינורות, דבריו הם על פי הסוד, אולם לפי דרך הפשט מותר לדלג בעת הצורך, וכנזכר בשולחן ערוך (סימן נ"ב סעיף א') שאם בא לבית הכנסת ומצא צבור בסוף פסוקי דזמרה, מדלג על כמה מזמורים ומשלים זאת אחרי התפילה.

ולהלן (פ"ז תשובה מ"ה) הבאנו את דברי שו"תאגרות משה (ח"ב סימן כ"ז) שנקט שיש חיוב מן הדין להתפלל בציבור. ומעתה, כאשר ישנו ציבור שחסר להם עשירי למניין, ראוי להתחסד עמהם ולזכות אותם במצות תפילה בציבור.

וכעין זה מצינו בגמרא במסכת ברכות (מז ע"ב) שרבי אליעזר שחרר את עבדו לצורך השלמת מניין, והקשו בגמרא כיצד עשה כן, הלא עבר בכך על מצות "לעולם בהם תעבודו", ותירצו: "מצווה שאני". והוא הדין בעניינינו, ראוי לדלג על פסוקי דזמרה ולהשלים למניין. ואף שאין ראיה משם, שהרי רבי אליעזר שחרר את עבדו לצורך תפילה במניין שלו, ואילו בעניינינו מדלג האדם על פסוקי דזמרה לצורך השלמת מניין לאחרים, מכל מקום מסתבר שאף לצורך זה ניתן לדלג, ואף ראוי לעשות כן.

ויש להוסיף, שאף שאין אנו אומרים בכל מקום 'חטא חטא קל כדי שיזכה חברך', מכל מקום אם אין ביד חברו לקיים כלל את המצווה, ובידו לקיים את המצווה בהידור, יש לו לאדם להוריד מההידור שלו כדי שיזכה חברו לקיים את המצווה עצמה. וכך מצינו לגבי מי שיש בידו שמן לכל שמונת ימי חנוכה כמנהג המהדרין מן המהדרין בצמצום, ולחברו אין שמן כלל, שכתב המג"א (סימן תרע"א ס"ק א') שמוטב שידליק כל לילה נר אחד בלבד, ויתן שמן לחברו לזכותו לברך ולהדליק נר חנוכה, שהרי מן הדין אין צריך אלא נר אחד. וכ"כ יד אהרן וחיי אדם (כלל קנ"ד, כ"ה), והגר"ח פלאג'י במועד לכל חי (סימן כ"ז, מ"ח) וכ"פ מרן הגרע"י בחזון עובדיה (חנוכה עמ' כ"ג, בהערות).

וראה בחזון עובדיה (סוכות עמ' רס"ב, בהערות ד"ה כתב השל"ה) שכתב משם השל"ה (מסכת סוכה, עמוד השלום, י"ג סוף ע"ד) לגבי שני אנשים שהלכו יחדיו לקנות להם אתרוגים למצווה, ונזדמנו להם שני אתרוגים, האחד כשר לכל הדעות, אבל אינו מהודר כמו השני, והשני יש בו מחלוקת הפוסקים אם הוא כשר למצוותו, וההלכה היא שהוא כשר, והוא מהודר מאד, האם רשאי הוא לשבח ולפאר את האתרוג השני על יופיו והידורו, שעל ידי כך יקחנו חברו, והוא יזכה לקחת את האתרוג הכשר לכו"ע, או שמא יש לחוש שעל ידי כך מטעה את חברו שלא יקח את האתרוג הכשר לכל הדעות. והעלה שמותר לעשות כן, ואין בזה שום חשש, ואפילו אם חברו הוא גביר נכבד מאוד, ורודף צדקה וחסד, משום שאדם קרוב אצל עצמו, ואף במילי דשמיא אמרינן חייך קודמים. ולכאורה מדברי השל"ה הללו משמע שאף בנידון דידן, לגבי הזירוז והדילוג באמירת פסוקי דזמרה, יש לומר 'חייך קודמים', ולכך ילך השואל להתפלל במניין הרגיל שלו ולא יפסיד ממעלתו. אלא שיש לדחות, שבמקום שחברו יקיים את המצווה להלכה, אף שאין זה לכל הדיעות, אנו אומרים 'חייך קודמים', אבל בנידון דידן, שאם לא ישלים להם את המניין לא יקיימו את המצווה כלל, עדיף שיפחית ממעלת המצווה שלו כדי לזכות אותם בעצם קיום המצווה. כנלע"ד).

לרכישת הספר "הלכה למעשה" מאת הרה"ג ירון אשכנזי, לחצו כאן.