למה יוצאים לשדה לפני שבת? 5 עובדות מרתקות על תפילת קבלת שבת

קבלת שבת היא סדרת מזמורי תהילים ופיוטים הנאמרת בבתי הכנסת בשעת המעבר שבין תפילת מנחה של יום שישי לתפילת ערבית של ליל שבת. תפילה מיוחדת זו מסמלת את קבלת פני השבת, והיא הפכה במשך הדורות לאחד הרגעים המרגשים והמרוממים ביותר בשבוע.

1. מקור המנהג

שורש מנהג קבלת שבת כבר נזכר בתלמוד הבבלי (שבת קי"ט ע"א). שם מסופר כי רבי חנינא היה מתעטף לכבוד שבת ואומר "בואו ונצא לקראת שבת המלכה", ואילו רבי ינאי היה לובש את בגדי השבת וקורא "בואי כלה, בואי כלה". מדברי חז"ל אלו נראה כי יש לקבל את השבת כאורחת רמת מעלה.

הנוסח המקובל כיום התעצב בעיקר בקרב מקובלי צפת במאה ה-16. לפי המסורת, האר"י הקדוש והרמ"ק היו מהראשונים שקבעו את סדר קבלת השבת. האר"י ותלמידיו אף נהגו לערוך טקס מיוחד לפני כניסת השבת. סמוך לשקיעה היו מזמינים זה את זה במילים "בואו ונצא לקראת שבת המלכה", לובשים בגדים לבנים ויוצאים אל השדות הסמוכים לצפת, כדי לקבל את השבת מתוך התעלות רוחנית. עם השנים התפשט המנהג בכל תפוצות ישראל.

2. תוכן התפילה

התפילה כוללת אמירת שבעה מזמורי תהילים, הרומזים לשבעת ימי השבוע. לפני מזמור צ"ב שרים את הפיוט המפורסם "לכה דודי", המזמין את השבת כמלכה וכלה.

המזמורים עוסקים בעיקר במלכות ה', בשבחו ובהודיה על הנהגתו את העולם, ואילו הפיוט "לכה דודי" משלב את קדושת השבת עם הכיסופים לגאולת ירושלים ולבניין בית המקדש.

סדר קבלת שבת:

מזמור צ"ה – "לכו נרננה".

מזמור צ"ו – "שירו לה' שיר חדש".

מזמור צ"ז – "ה' מלך תגל הארץ".

מזמור צ"ח – "מזמור שירו לה' שיר חדש".

מזמור צ"ט – "ה' מלך ירגזו עמים".

מזמור ק' – "מזמור לתודה" (בנוסח הספרדים).

מזמור כ"ט – "מזמור לדוד הבו לה' בני אלים".

"אנא בכוח" (בחלק מהקהילות).

הפיוט "לכה דודי".

מזמור צ"ב – "מזמור שיר ליום השבת".

מזמור צ"ג – "ה' מלך".

בסיום קבלת שבת נאמר קדיש.

3. מנהגים מעניינים בקבלת שבת

• בקהילות רבות, בעיקר בקרב עדות המזרח והחסידים, נהוג לומר לפני קבלת שבת את שיר השירים בשלמותו.
• בנוסח ספרד נהוג במקומות רבים לומר את הקטע "כגוונא" מספר הזוהר.
• לאחר קבלת שבת נוהגים לומר את פרק המשנה "במה מדליקין", שמטרתו המקורית הייתה להזכיר את הלכות הדלקת נרות השבת.
• מנהג נוסף הוא לעמוד בזמן אמירת מזמור כ"ט ולהסתובב לעבר פתח בית הכנסת במהלך "לכה דודי", כסמל לקבלת פני השבת. מקור המנהג להסתובב לפתח בית הכנסת נעוץ כנראה בכך שמערב נחשב לצד בו שרויה השכינה, והיות ובאירופה בתי הכנסת היו מכוונים למזרח, הפניה למערב הייתה לכיוון פתח בית הכנסת. סיבה אחרת היא ביטוי סמלי קבלת השבת כאורחת הבאה בפתח.

4. אופן אמירת התפילה

אופן אמירת קבלת שבת משתנה בין הקהילות. בקהילות רבות של הספרדים והתימנים הציבור כולו אומר יחד את כל סדר קבלת שבת. לעומת זאת, בקהילות אשכנז נהוג לשיר בעיקר את "לכה דודי", בעוד שאת רוב המזמורים אומרים בלחש כשהחזן פותח ומסיים כל מזמור בקול.

5. יציאה אל השדה

מנהג עתיק ומיוחד הוא לצאת אל מחוץ לבית הכנסת כדי לקבל את השבת. מקורו בדברי חז"ל "בואו ונצא לקראת שבת המלכה", והוא מזכיר את קבלת פני המלך. כך כתב רש"י: "כאדם המקבל פני מלך" (שבת דף קי"ט). וכן הביא מנהג זה הרמב"ם: "וחכמים הראשונים היו מקבצין תלמידיהן בערב שבת ומתעטפים ואומרים בואו ונצא לקראת שבת המלך" (הלכות שבת פרק ל' הלכה ב').

כך נהגו גם האר"י הקדוש ותלמידיו בצפת, שהיו יוצאים לשדה לקבל את השבת מתוך קדושה והתעלות. רבי חיים ויטאל, תלמידו של האר"י, תיאר מנהג זה והרחיב על משמעותו על פי תורת הקבלה בספרו "פרי עץ חיים" (שער השבת, הלכה ו').

גם הבן איש חי הפליג בשבח המנהג: "אם אפשר לעשות קבלת שבת בשדה – מה טוב ומה נעים, והוא מצווה מן המובחר" (בן איש חי שנה שנייה, פרשת וירא, אות ב'). וכן כתב הרש"ש בסידורו: "אחר כך יאמר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא חקל תפוחין קדישין. ויצא לשדה, ויעמוד במקום גבוה ויחזיר פניו לצד מערב, ובשקיעת החמה יסגור עיניו, וישים ידיו על החזה ימנית על השמאלית, ויעמוד באימה וביראה כמי שעומד לפני המלך לקבל תוספת קדושת שבת" (סידור היר״א ח״ב דף ב׳).

עד היום ישנם בתי כנסת בצפת הממשיכים במסורת זו.