היי, זה לא פייר: עם מי אמא משחקת יותר?

בתי בת ה-6 וחצי לומדת בכיתה א'. היא ילדה מתוקה, אך מתלוננת מתחילת השנה שאין לה חברות, ושהיא "בודדה לבד", כהגדרתה. למשל, היא מביאה חבל לכיתה, אבל הבנות רוצות שהיא רק תגלגל בשבילן בלי לקפוץ. איך אני יכולה לעזור לה? הרי אני לא נמצאת איתה כל היום כדי לתווך לה סיטואציות...

למצב כמו שאת מתארת יכולות להיות סיבות שונות, ודרכים שונות לסייע. אציג כאן אפשרות אחת.

יתכן שהמפגש וההתקשרות עם החברות מעוררים בבתך רגשות שהיו קיימים בה כבר קודם, ושהם חלק מהגדרת הזהות שלה את עצמה – תחושות שהיא לא ראויה, לא נספרת, לא שווה. התחושות מתעוררות כאשר היא חווה מעין דחייה מהחברות (רק היא אוחזת בחבל), והיא לא מצליחה לגבור עליהן.

חשוב שהיא תגלה את עצמה בעצמה, שהיא תראה כמה כוחות ויכולות טמונים בה. כרגע היא מנסה להיעזר בחברות לשם כך, ולקבל מהן הערכה. אך הן לא מספקות לה את הצרכים הרגשיים והנפשיים שהיא אמורה לספק לעצמה בעצמה.

החברות יראו בה כראויה לקפוץ בחבל, ולא רק לאחוז בו, כשהיא תראה את עצמה כך קודם. כשזה יקרה, גם הפרשנות שלה למתרחש תשתנה, וגם אם יתנו לה לאחוז בחבל (חלק מהמשחק) – היא תמשיך להרגיש שווה בעיני עצמה. (ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך)

*

מה ההבדל בין טיפול CBT לטיפול רגשי קלאסי, כמו טיפול פסיכודינמי?

אחד ההבדלים המרכזיים בין טיפול CBT לטיפול דינמי או רגשי קלאסי הוא ההתמקדות בעבר.

טיפול דינמי מתעסק בזיהוי תהליכים לא מודעים וביחסים מוקדמים, כשהמטרה היא להבין את שורש הקושי. כלומר ישנה הבנה שהקשיים העכשוויים נעוצים בעבר, וכיוון שכך, כדאי לחזור לעבר לבדוק מה היה שם וכיצד זה משפיע על ההווה, ואז לחזור לקושי העכשווי.

לעומתו, טיפול CBT ממוקד בכאן ועכשיו, בהנחה שהרבה מטופלים מתקשים לדוש בעבר. מה עוד שהרבה מטופלים רוצים לראות תוצאות באופן מיידי. על כן טיפול CBT מתמקד בהווה – במחשבות, רגשות והתנהגויות שמתחזקות את הבעיה. בנוסף, טיפול CBT הוא קצר מועד, בניגוד לטיפול דינמי, שלעיתים אורך זמן רב.

טיפול זה כולל כלים פרקטיים להתמודדות יומיומית, כשהמטרה היא ללמד את המטופל מיומנויות וכלים שבהם הוא יכול להשתמש גם כשהוא מסיים את הטיפול. (יפה איפרגן, MA, אשת חינוך ומטפלת CBT במחלקת "נפשי בשאלתי")

*

שמעתי שחשוב ליצור זמנים של חוויה משותפת עם הילדים באופן פרטי, ולכן הוספתי מדי פעם משחק יחידני בכל פעם עם ילד אחר. אך נוצר מצב של תחרות סמויה, עם מי אמא משחקת יותר... מה אפשר לעשות כדי למנוע את התחרות?

הייתי מציעה לשחק יותר ביחד, ופחות במשחקי תחרות, למשל במשחקים של בניה משותפת וכדומה. כשאת רוצה לתת זמני פניות, חשבי על דברים אישיים יותר, שטובים וספציפיים לילד המסוים. למשל: עם הילד הזה את מדברת לפני השינה, כי זה הזמן שלך איתו, וזה מה שמתאים לגיל שלו. עם ילד אחר את משחקת בשעה זו וזו, ועם הילדה את עושה הליכות דווקא.

בנוסף לכך, חשוב מאוד שכל ילד יחוש שאמא אוהבת אותו ונותנת לו כפי צורכו (במידת יכולותיה, כמובן), וכשהוא מבקש או שואל "למה השני קיבל?" – הרגיעי את עצמך והעניקי לו את התחושה שהוא מקבל את מה שמתאים לו.

היזהרי מלהשוות בין הילדים. לדוגמא: לילד יש יום הולדת? נקנה לו מתנה שמתאימה ספציפית עבורו, ולא נקנה בגלל זה גם לאחרים. אמנם, מומלץ שהוא יחלק ממתקים לכולם, וישמח אותם ביום שמחתו.

חשוב שיהיה ברור מאוד לכולם, שכל אחד שונה מהשני, ושהוא אישיות מדהימה בפני עצמה. זה מה שמרגיע קנאה – ההפך ממה שנראה לנו לפעמים. (מיכל וילמן, מנחת הורים למתבגרים צעירים וילדים רגישים במחלקת יהלו"ם)