לא לצעוק בחזרה: הסגולה שחז"ל גילו לרגעי העלבון

האם ידעתם, שהרגע שבו מישהו צועק עליכם או מעליב אתכם הוא אחד הרגעים הרווחיים ביותר שלכם במהלך היום? ספרי המוסר היהודיים מגלים לנו סוד עצום, שהופך את רגע העלבון הכואב ביותר לשעת רצון מיוחדת, ומעניק לנו הזדמנות נדירה לפעול ישועות עבור מי שאנחנו אוהבים.

אז איך לוקחים את הכעס והכאב של העלבון החד, ומתרגמים אותם לכלי מעשי של רפואה, פרנסה וניסים? התשובה נמצאת במרחק משפט אחד, שאותו צריך לומר ברגע הקשה.

חז"ל במסכת ראש השנה (דף יז) מגלים לנו ש"כל המעביר על מידותיו - מעבירין לו על כל פשעיו". "להעביר על המידות" פירושו לעצור את נטיית הלב למידת הכעס או הגאווה, ולבחור במידת הוותרנות והסליחה.

במסכת שבת (דף פח) אומרים חז"ל ש"הנעלבין ואינם עולבין, שומעין חרפתן ואינם משיבין", ועליהם נאמר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (שופטים ה, לא). חז"ל מלמדים שאדם שבוחר שלא להשיב על עלבונו, למרות הכאב, מגלה אהבת ה' אמיתית ושליטה עצמית.

כך כותב רבי משה קורדובירו (הרמ"ק) בספר "תומר דבורה" (פרק א): האדם מצווה להידמות למידותיו של הקב"ה, שעליו נאמר: "מי א-ל כמוך נושא עוון ועובר על פשע" (מיכה ז, יח). כשם שהקב"ה מאריך אפו ואינו ממהר להיפרע, כך גם האדם צריך להבליג, לוותר ולהעביר על מידותיו.

גם המשנה במסכת אבות (ד, א) מעניקה מבט אחר על רגעי העלבון: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו". לפי חז"ל, גבורה אמיתית אינה נמדדת בכוח פיזי או ביכולת לנצח אחרים, אלא ביכולת לנצח את עצמך. ברגע שבו אדם מסוגל להגיב בכעס או להשיב על פגיעה, אך בוחר להתאפק ולשלוט ביצרו, הוא מגלה את הגבורה הגדולה ביותר.

דווקא בשל הקושי העצום לשתוק ולהבליג ברגע העלבון, שעה זו רצויה מאוד בשמיים. כאשר אדם מתגבר על רצונו להשיב, מעביר על מידותיו ובוחר בסליחה במקום בכעס, הוא יכול לנצל את אותה שעה כדי לפנות אל הקב"ה ולבקש רחמים עבור עצמו ועבור אחרים.

הדרך פשוטה: ברגע שמישהו צועק עליך, מעליב אותך או פוגע בך - אל תענה לו. במקום זאת, אמור את המילים הבאות: "ריבונו של עולם, אני סולח לו / לה בלב שלם, ומבקש ממך ש...".

בנקודה הזו אתה יכול לבקש ישועה לעצמך, ואתה גם יכול להתחנן מעומק הלב על אדם אהוב אחר שזקוק לישועה. זה יכול להיות סבא או סבתא שזקוקים לרפואה שלמה, דוד שמחפש שידוך, קרובי משפחה שמשוועים לזכות בילד, חבר מהעבודה שנמצא בתקופה קשה, ילד קטן מהשכונה שחולה מאוד, נער שנמצא בתקופה מאתגרת מבחינה רוחנית, רגשית או חברתית.

כשהאדם הפגוע חושב על מישהו אחר שזקוק לעזרה, הפוקוס שלו זז באופן מיידי מעצמו ומהפגיעה בו. הוא כבר לא קורבן פגוע ומסכן, הוא הופך להיות "המושיע". הוא מבין שיש לו ביד מטבע זהב רוחני יקר ערך - השתיקה שלו - והוא בוחר להשתמש במטבע הזה כדי לעזור למישהו שהוא אוהב. הכעס מתחלף בתחושת משמעות, כוח ונתינה.