אכל מהצמח הפלאי וידע את כל התורה: מי היה רבי חיים סתהון?

"הדור הדור ואל תצטרך לבלדור", היו אומרות האימהות בחלב שבסוריה לילדיהן הקטנים הרצים ללמוד תורה עם התעוררם משנתם. משפט זה מוזכר בספרות קדומה (כגון ספר הפליאה), והוא מעודד את הנער לחזור על תלמודו ("הדור") שוב ושוב במקום להצטרך ל"בלדור", שנחשב כצמח המעורר את הזיכרון. את גילוי הצמח הזה מייחסת מסורת עתיקה לשלמה המלך, שנעזר בו לזכור את כל דברי חכמתו.

לפי אגדה אחת, גם הרמב"ם אכל מצמח זה: "מעשה בר' משה בן מימון שהיה יותר מעשרים שנה שלא למד אפילו אות אחת והיה משמש בבית אחד. פעם אחת היה לו לאדונו לילך חוץ לעיר, אמר לו משה אל תאכל מזה, והראה לו הכלים שהיה בהם בלז"ר, ולא הניח ואכל, ונתפקח עד מאד, ולא עוד אלא שידע י"ח מעלות שהתורה נקנית בהם".

רבי חיים ויטאל מספר כי חכמי צרפת היו נותנים לתלמידיהם כל בוקר מהבלדור, בזוהר חדש מתאר רבי חזקיה כי מצא אנשים שאוכלים מהצמח הזה, וכל אותו היום נחשב להם כיום שמחה.

אך מדוע הזהירו שלא להצטרך לבלדור? מה הבעיה איתו?

יש שמשערים כי יש לו השפעה פסיכדלית, אשר צריך כוחות מיוחדים כדי להתמודד איתה. הרא"ש מזהה את החלתית עם הבלדור. חלתית הייתה ניתנת לנידונים למוות לפני מיתתם כדי לטשטשם. כיום מזהים את הבלדור באגוז אלתי, שמשמר כנראה את השם חלתית.

רבי חיים סתהון מחלב, חשקה נפשו לדעת את כל התורה, ולכן טרח והשיג את צמח הבלדור, והיה אוכל ממנו באופן קבוע. ואכן, בספריו ישנה בקיאות מיוחדת.

הוא נולד בחלב במחצית השנייה של המאה הי"ט, למשפחה רבנית מיוחסת. באותם ימים הייתה חלב אחת הקהילות היהודיות החשובות ביותר במזרח התיכון. הקהילה נשאה עמה מסורת עתיקה שראשיתה עוד בימי הגאונים, ובקרבה פעלו דורות של תלמידי חכמים, פוסקים, דרשנים ומקובלים. בתי המדרש של חלב היו ידועים ברמת הלימוד הגבוהה שלהם, ובוגריהם מילאו תפקידים חשובים בקהילות המזרח.

כבר בצעירותו נודע רבי חיים בשקידתו ובכישרונו. הוא למד אצל גדולי חכמי חלב ורכש בקיאות רחבה בתלמוד, בפוסקים ובספרות השו"ת. אחד המאפיינים הבולטים בכתיבתו הוא השימוש הרחב במקורות. רבי חיים נהג לאסוף מקורות מספרות חז"ל, ראשונים ואחרונים, ולשלבם במסגרת אחת. כתיבתו אינה מסתפקת בפסיקת הלכה גרידא, אלא מבקשת להציג את התמונה הרחבה של הסוגיה, על מקורותיה והתפתחותה. בקיאות זו השיג, לפי המסופר, על ידי אכילתו את צמח הבלדור.

בשלהי התקופה העות'מאנית עלה לארץ ישראל והצטרף ליישוב הספרדי בירושלים. עלייתם של חכמי סוריה לארץ באותן שנים הייתה חלק מתופעה רחבה יותר. ירושלים, חברון, צפת וטבריה משכו אליהן תלמידי חכמים מכל רחבי האימפריה העות'מאנית, שראו בישיבה בארץ הקודש מעלה רוחנית מיוחדת.

בירושלים התפרסם רבי חיים כתלמיד חכם מופלג וכאיש ספר. הוא נמנה עם חוגי החכמים הספרדים בעיר ופעל בתחומי ההוראה, הפסיקה והכתיבה. עיקר פרסומו בא לו בזכות ספריו, ובייחוד הספר "ארץ החיים", שבו קיבץ חידושים, ביאורים והערות על חלקים נרחבים מהש"ס והפוסקים.

ייחודו של רבי חיים היה בשילוב שבין למדנות ספרדית מסורתית לבין עניין נרחב בידיעות היסטוריות וגאוגרפיות הקשורות לארץ ישראל. בספריו ניכרת אהבה מיוחדת לארץ הקודש ולתולדותיה. הוא הרבה לעסוק בזיהוי מקומות, במנהגי ארץ ישראל ובמקורות חז"ל הנוגעים ליישובה ולקדושתה.

חיבור נוסף שזכה לפרסום הוא "ארץ החיים" על שביעית, שבו עסק במצוות התלויות בארץ. הדבר משקף את האתגרים ההלכתיים החדשים שהתעוררו בארץ ישראל עם התרחבות ההתיישבות היהודית החקלאית בשלהי התקופה העות'מאנית ובראשית תקופת המנדט.

רבי חיים סתהון נפטר בירושלים במחצית הראשונה של המאה העשרים, לאחר עשרות שנות יצירה תורנית. אף שלא זכה לפרסום הרחב של כמה מגדולי דורו, ספריו ממשיכים לשמש מקור חשוב לחוקרי יהדות סוריה, לתולדות היישוב הספרדי בארץ ישראל וללומדי התורה המבקשים להכיר את עולם החכמים של ארם צובה וירושלים.