מעושר מופלג ועד פגישה עם המשיח: 7 עובדות מרתקות על רבי יהושע בן לוי

רבי יהושע בן לוי היה אמורא ארץ-ישראלי בדור הראשון לאמוראים, לקראת שנות ה-ד' אלפים. היה מגדולי הדרשנים וחכמי האגדה. בגמרא מופיעים מאות מאמרים בשמו. הנה 7 עובדות לדמותו הייחודית:

1. למד בלוד אצל בר קפרא, רבי אלעזר הקפר ורבי יהודה בן פדיה. בנעוריו הכיר את רבי יהודה הנשיא, ובהמשך סיפר על מעשיו.

2. היה ריש מתיבתא בלוד, ורק בסוף ימיו הייתה ישיבתו בטבריה. היה עשיר ובעל נכסים, עסק בצורכי ציבור והשתדל לטובת בני עמו אצל השלטונות בקיסריה וברומא. סמך את תלמידיו לדון יחידי, להתיר נדרים, לראות כתמים ולהתיר בכורות (בראשית רבה, פרשה ע"ח פסקה ה').

3. באהבתו הגדולה להוראת התורה לימד תורה גם לחולי ראתן, שהיא מחלה מידבקת קשה (כתובות דף ע"ז).

4. רבי יהושע בן לוי השתייך לדור המעבר בין תקופת התנאים לתקופת האמוראים. אף שעיקר פועלו מוזכר בתלמוד כאמורא, זכה להופיע גם במשנה החותמת את שישה סדרי משנה, וכן מופיע בפרק השישי של מסכת אבות, שאינו חלק אינטגרלי של המשנה ונכתב מאוחר יותר.

5. מאמריו בהלכה ובאגדה רבים, והם משקפים את מחשבותיו בנושאי תיקון המידות ומוסר. בשל מאמריו קיבל את הכינוי "בעל אגדה" בפי בני דורו (בבא קמא דף נ"ה).

מאמרותיו:

• מאמרו, העוסק בדברי אגדה, חותם את ששת סדרי המשנה: "אמר רבי יהושע בן לוי, עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק שלוש מאות ועשרה עולמות, שנאמר 'להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא'" (עוקצין ג', י"ב). רבי עובדיה מברטנורא מפרש ש"יש" בגימטריה 310, "כלומר שההנאה וקורת רוח שיש לכל צדיק וצדיק בעולם הבא הוא שלוש מאות ועשר פעמים כנגד כל העולם הזה, שאין העולם הזה כולו אלא חלק משלוש מאות ועשר ממה שיש לכל צדיק וצדיק נחלה לעולם הבא".
• בפרק ו' של מסכת אבות, שהוא תוספת מאוחרת לה, מופיע מאמר נוסף שלו העוסק גם הוא בדברי אגדה: "אמר רבי יהושע בן לוי, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף, שנאמר 'נזם זהב באף חזיר, אישה יפה וסרת טעם'. ואומר 'והלוחות מעשה אלוקים המה, והמכתב מכתב אלוקים הוא חרות על הלוחות'. אל תקרא חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה, וכל מי שעוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה, שנאמר 'וממתנה נחליאל ומנחליאל במות'".
• דיבר בשבח השמירה על ניקיון הלשון: "לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו, שנאמר (בראשית ז', ח') 'מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה'" (פסחים דף ג').
• במסכת דרך ארץ זוטא, פרק השלום, מובא: ”אמר רבי יהושע בן לוי: גדול הוא השלום. שהשלום לארץ כשאור לעיסה. אלמלא שנתן הקב"ה שלום בארץ, הייתה החרב והחיה משכלת את האדם. מה טעם? דכתיב: "ונתתי שלום בארץ" (ויקרא כ"ו), ואין ארץ אלא ישראל, שנאמר: "ואשרו אתכם כל הגויים כי תהיו אתם ארץ חפץ" (מלאכי ג'), ואומר: "והנה כל הארץ יושבת ושוקטת" (זכריה א')".
• "חש בכל גופו יעסוק בתורה" (עירובין דף נ"ד).
• "אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמיים" (פסחים דף פ"ה).
• "הללוהו בהילולים הרבה, בעשרה מאמרות של שבח נאמר ספר תהילים" (פסחים דף קי"ז).
• "כל החושד בכשרים לוקה בגופו" (יומא דף י"ט).
• "עשרים ושישה 'הודו' כנגד עשרים ושישה דורות" (פסחים דף קי"ח).
• "עשרה פסוקים כנגד עשרה בטלנים שבבית הכנסת" (מגילה דף כ"א).
• "שמונה עשרה ברכות כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה" (ברכות דף כ"ח).

6. במדרש מובא כי רבי יהושע בן לוי פגש את אליהו הנביא על פתח מערת רבי שמעון בר יוחאי, וכאשר שאל אותו מתי מגיע המשיח, הוא שלח אותו למשיח עצמו שישב בשערי רומי. כאשר פגש את המשיח, שאל אותו: מתי כבודו מגיע לגואלנו? אמר לו: היום. כאשר לא הגיע המשיח עד סוף היום, התפלא רבי יהושע בן לוי, ורבי שמעון בר יוחאי הסביר את כוונת המשיח: 'היום, אם בקולו תשמעו' (סנהדרין דף צ"ח).

7. בילקוט שמעוני מסופר שרבי יהושע בן לוי נמנה עם תשעה שנכנסו בחייהם לגן עדן, וכך מובא גם בתלמוד בבלי (כתובות דף ע"ז). על פי הגמרא, כשהגיע זמנו של רבי יהושע בן לוי למות, הורו למלאך המוות לעשות את רצונו, בזכות צדיקותו.

נגלה מלאך המוות בפני רבי יהושע. אמר לו רבי יהושע: הראה לי את מקומי בגן עדן. הסכים לכך מלאך המוות. בדרכם אמר לו רבי יהושע: תן לי את סכינך, שבאמצעותו אתה ממית, כדי שלא תפחיד אותי בדרך. נתן לו מלאך המוות את סכינו. כאשר הגיעו לגן עדן, הרים מלאך המוות את רבי יהושע בן לוי כדי להראות לו את מקומו, קפץ רבי יהושע ונכנס לגן עדן. תפס אותו מלאך המוות בכנף בגדו, להחזירו. אמר לו רבי יהושע: בשבועה, אינני בא אליך.

אמר הקב"ה: אם אי פעם בחייו הפר שבועתו, שיחזור. כיוון שמעולם לא הפר שבועתו, נשאר רבי יהושע בגן עדן. אמר לו מלאך המוות: החזר לי את סכיני, ולא החזיר (כדי שמלאך המוות לא ימית יותר). יצאה בת קול ואמרה: תן לו אותה, שהיא נחוצה לבריות.