הבן לא רוצה לבוא לשולחן שבת. איך משכנעים אותו?

הבן שלנו בן 14. בזמן האחרון הוא לא רוצה לשבת איתנו בסעודות שבת. הוא מגיע לכמה דקות, עושה טובה, לפעמים עונה בקוצר רוח וקם לחדר. זה כואב לנו מאוד. איך נכון להתנהל?

את מתארת מצב שבו בנך לא משתתף יחד עם בני הבית בשולחן שבת. את מרגשה שדווקא ברגע השיא של המשפחה, הוא מתרחק. הוא מגיע בקושי, יושב בלי חשק, עונה לא יפה ובסוף גם נוטש הכל והולך.

בואי נעצור לרגע ונשים לב, מה באמת קורה פה?

לפעמים ההתנהגות של הילד כואבת לנו, אבל המחשבה שמצטרפת אליה מכאיבה עוד יותר.

אנחנו חושבים שאם הילד לא יושב איתנו בשולחן, זה אומר שנכשלנו במשהו. אולי בחינוך? אולי האוירה בבית לא מזמינה? אולי הקשר איתנו לא חשוב לו? ואולי הוא מנותק מהמשפחה?

אמא יקרה, ילד בן 14, הוא ילד בתהליך של שינוי. יש לו חברה, מצבי רוח, רצון לעצמאות. ויותר מזה – הוא בן אדם עם רצון ובחירה משל עצמו. אין לך דרך לגרום לו לרצות משהו שכרגע אינו רוצה בו.

כהורים, אנחנו פועלים בשני ערוצים – ביד אחת מחזיקים, ובשנייה מרפים. אנחנו מחזיקים את מה שבידינו, ומה שמחובתנו לעשות: לחנך, לכוון, להורות דרך; ומרפים בחלק שאינו בשליטתנו, החלק שאינו תלוי בנו אלא במישהו בצד השני.

את משקיעה בעבור רגע השיא המשפחתי, שולחן השבת. ממתינה לו כל השבוע. דואגת שלא יחסר, עמלה בעבורו. זו הדרך לחנך לדבר שחשוב בעיננו.

הבן שלך יודע את גודל המעמד עבורך, ויודע עוד משהו – שהוא חלק בלתי נפרד מזה.

את עשית את חלקך, ומכאן ואילך זה החלק שלו.

כשאנחנו מנסים לשלוט במה שלא בידיים שלנו, אנחנו נכנסים לכביש ללא מוצא. אנחנו מתחילים להיעלב ממנו, לשכנע אותו, לכעוס עליו, ובסוף גם השבת וגם הילד נעשים כבדים עלינו.

לכן, אמא יקרה, אל תמדדי את החינוך שלך לפי מצבי הרוח של הילדים שלך. ילדיך גדלים בביתך, נושמים את האווירה ואת הרוח. יודעים מה יקר בעיניך, מה מאכזב ומצער אותך.

גם אם כרגע בנך יושב בקצה, גם אם כרגע הוא שותק, גם אם הוא קם מאוחר, הדברים נרשמים בתוכו, הערכים שלכם הם חלק בלתי נפרד ממנו.

התפקיד שלכם הוא להישאר הורים מובילים, רגועים וברורים. לא לוותר על ערכי הבית, ולא לתת לזה להשפיע עליכם. הביטחון שלכם בדרך יאיר את השביל שאליו, בע"ה, הוא יוכל לשוב ברגע שרק ירצה.

בהצלחה.

נועה הראל היא מנחת הורים, יועצת זוגית ויועצת במודעות ומערכות יחסים. לתגובות: Noaharel4@gmail.com