בין אדם לשימפנזה: המחקר החדש שהפריך מיתוס ישן

אחד המיתוסים הנפוצים קובע כי מבחינה גנטית כמעט שאין הבדל בין אדם לשימפנזה; יש המציינים כי ההבדל נע בין אחוז וחצי לשני אחוזים. רבים מנפנפים בזה כדי לרמוז ש"מותר האדם מן הבהמה – אין". 

האמנם? הגיאולוג קייסי לוסקין טוען כי מדובר במיתוס מיושן. הפער האמיתי הוא כ-15 אחוז! איך נפלה טעות כזו?

במשך שנים רבות הוצג לציבור נתון, שלפיו האדם והשימפנזה דומים ב-98-99 אחוזים. המספר הזה נשען בעיקר על מקטעי DNA שאפשר להשוות זה מול זה באופן ישיר, כלומר אזורים שבהם שני הגנומים דומים מספיק כדי להשוות "אות מול אות". בתוך האזורים הדומים האלה הפער אכן קטן יחסית, בערך 1.5–1.6 אחוזים של שינויים קצרים כמו חילופי אותיות.

אלא שכאן, לטענת לוסקין, נעשתה במשך שנים קפיצה לא מוצדקת. אם בודקים רק את המקטעים שנוח להשוות, מקבלים מספר נמוך. אבל הגנום איננו מורכב רק מן המקטעים הנוחים. במחקר גדול שפורסם ב-Nature באפריל 2025, תחת הכותרת "Complete sequencing of ape genomes", השתמשו החוקרים בהרכבות גנום מלאות ומדויקות יותר של קופי אדם, ובהם נפרסת תמונה רחבה הרבה יותר. חלקים גדולים מהגנום של האדם ושל השימפנזה לא ניתנים להשוואה כלל, אין שום קשר בין השניים. מדוע לא ספרו אותם בתוך האחוז וחצי המפורסמים?

משום שחלקים אלו נחשבים ל"DNA זבל" - בכינוי זה הכוונה לחלקים ב-DNA שנראים כחוזרים על עצמם, או שלא מובן לנו לאיזה חלק הם קשורים. זהו מונח שכבר מזמן היה ראוי לעבור מן העולם. זה שאנחנו לא מבינים מספיק איך זה עובד, לא הופך אותו לזבל, אין בתוך הגוף שלנו זבל!

וכאן, טוען לוסקין, אם הבדלים רבים בין אדם לשימפנזה יושבים דווקא באזורים שאנו לא מבינים את השימוש שלהם, אזורים שבהם התוכן ב-DNA חוזר על עצמו, או "מודפס" הפוך, אין פירוש הדבר שהם חסרי משמעות. להפך, ייתכן שמספר העותקים של הרצפים החוזרניים משנה את צורת ה-DNA ואת אופן קיפולו בתוך הגרעין. לשם כך הוא מביא מקורות מחקריים נחשבים, שמראים כיצד החזרות או ההיפוכים משפיעים על התפתחות החיים.

כדי להמחיש זאת לקורא שאינו איש גנטיקה, אפשר לחשוב על ספרייה. אם שני ספרים זהים כמעט בכל המילים שבפרקים המרכזיים, אבל אצל אחד מהם חסרים פרקים שלמים, או שהפרקים מסודרים אחרת, אזי לא מדובר בספרים זהים. זה אולי מוזר לנו, אבל עובדתית, מדובר בספרים לא זהים. ויתכן בהחלט שיש סיבות לצורה הזו.

לוסקין מעלה כל מיני תיאוריות על השימושים של ה-DNA הלא מובן. אחת מהן היא התיאוריה של ברוס ליפטון, לפיה החלקים האלו מנהלים בפועל את ה-DNA, והם העיקר מבחינת שליטה על התפתחות החיים. אבל המסר העיקרי שלו הוא: קודם כל להגיד אמת. ההבדלים בין אדם ושימפנזה הם כ-15%. על המשמעות של ההבדלים ניתן להתווכח, אך לטעון שההבדל הוא 1.5% זו ממש הונאה.