הרב ירון אשכנזי במקבץ שו"תים בנושא מעלת התפילין

מעלת עשרה ראשונים או מעלת היציאה מביתו מעוטף בטלית ותפילין (סימן כ"ה סעיף ב')

איזו מעלה עדיפה, להיות מעשרה ראשונים בבית הכנסת, או לצאת מביתו מעוטף בטלית ותפילין?

תשובה

עדיף לצאת מביתו מעוטף בטלית ותפילין (בגמרא במסכת ברכות (מז ע"ב) נאמר: "ואמר רבי יהושע בן לוי: לעולם ישכים אדם לבית הכנסת, כדי שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים, שאפילו מאה באים אחריו – קבל עליו שכר כולם'. וכך כתב השולחן ערוך (סימן צ' סעיף י"ד) להלכה: "ישכים אדם לבית הכנסת, כדי שימנה עם העשרה הראשונים".

מאידך, בזוהר הקדוש (דברים רסה ע"א) האריך בשבחו של המגיע לבית הכנסת כשהוא עטוף בציצית ומעוטר בתפילין. וכן כתב השולחן ערוך (סימן כ"ה סעיף ב'): "מי שהוא זהיר בטלית קטן ילבשנו ויניח תפילין בביתו, וילך לבוש בציצית ומוכתר בתפילין לבית הכנסת, ושם יתעטף בטלית גדול".

ובמגן אברהם (שם ס"ק כח) כתב שהאריז"ל לא היה אחד מעשרה ראשונים, כי הוצרך לפנות, שהיה לו חולי, וגם כדי שילך מעוטף בטלית ותפילין לבית הכנסת, וזה אי אפשר קודם היום. ולמדנו מדבריו כי המעלה שיש בעיטוף בטלית ותפילין בביתו וההגעה לבית הכנסת מעוטף בטלית ומעוטר בתפילין – קודמת למעלת עשרה ראשונים).

מה צריך לכוון היוצא בתפילין מביתו (סימן כ"ה סעיף ב')

מה מכוון האדם כאשר הוא עומד אצל המזוזה עטוף בטלית ומעוטר בתפילין?

תשובה

כשיוצא מביתו ינשק המזוזה ויכווין בשם שדי, ואחוריו – שם כה"ת, המורכב מהאותיות הבאות אחרי אותיות 'שדי', להכניע את יצרו הרע. ויכווין עוד כי במילה 'יצר' במילוי אותיות [יו"ד צד"י רי"ש], סופי התיבות הם שם 'שדי', ואמצעי תיבות המילוי הוא 'יו"ד' – ובכוונה זו יבטל מחשבות רעות (כ"כ הרב חיד"א בציפורן שמיר (סימן ב' אות י'). וזת"ד: "כשיוצא מביתו מעוטף בטלית ומעוטר בתפילין ללכת לבית הכנסת ינשק המזוזה ויכווין בשם שדי, ואחוריו, היינו האותיות הבאות אחרי אותיות שדי, שהם כה"ת, להכניע יצר הרע, ויכווין כי 'יצר' במילוי יו"ד צד"י רי"ש, סופי תיבות שדי, ואמצע תיבות יו"ד לבטל מחשבות רעות").

הנחת תפילין לפני ברכות התורה (סימן כ"ה סעיף ג')

השולחן ערוך הביא את מנהג הרא"ש, שהיה מסדר ברכות השחר עד "עוטר ישראל בתפארה", ואז היה מניח תפילין ומברך עוטר ישראל בתפארה. האם ראוי לנהוג כן למעשה?

תשובה

אנו לא מקפידים בזה. ולכתחילה ראוי להקדים את ברכות התורה להנחת תפילין, ובשעת הדחק ניתן להניח תפילין קודם ברכות התורה (כתב השולחן ערוך (סימן כ"ה סעיף ג'): "הרא"ש היה מסדר הברכות עד עוטר ישראל בתפארה, ואז היה מניח תפילין ומברך עוטר ישראל בתפארה". ונהג לעשות כך כדי ליתן שבח והודאה בברכה זו גם על התפילין שנקראין פאר, שנאמר: 'פארך חבוש עליך'.

ואולם, הכף החיים (סימן כ"ה ס"ק כו) כתב שהאריז"ל היה מסדר את כל ברכות השחר עד פרשת העקידה, ואחר כך היה מתעטף בטלית ומניח תפילין, וכמו שכתוב בשער הכוונות (א', ע"ג), וכן סידר הרש"ש (סידור נהר שלום יז ע"ב).

וכן כתב השולחן גבוה (סימן כ"ה ס"ק ו') שהעולם נוהגים להסדיר את כל הברכות על הסדר האמור בגמרא ובפוסקים, ובגמרא לא אמרו שיניח תפילין אחר ברכת עוטר ישראל, וכל שכן מי שקם מחצות ללמוד שצריך לברך כל הברכות עד ברכת התורה, שאז טרם הגיע זמן תפילין.

ובספר יפה ללב (סימן כ"ה ס"ג אות י') תמה על הנהגת הרא"ש המובאת בשולחן ערוך, ממה שכתב בשו"ת מן השמים (סימן י') שברכת 'לעסוק בדברי תורה' היא ברכת המצוות, ואם כן איך אפשר לקיים מצות הנחת תפילין קודם שמברך ברכות התורה.

וכן כתב הבכורי יעקב (סימן תרמ"ד ס"ק א') לגבי מצוות לולב, שיברך ברכות התורה ורק אחר כך יטול לולב. והוא הדין לגבי מצות תפילין, לכתחילה יש לברך ברכות התורה קודם שמברך על התפילין.

אלא שבדברי הכף החיים הנזכר לעיל, נראה שנקט שאין הקפדה לברך ברכות התורה דווקא קודם הנחת תפילין משום הדין הנזכר בבכורי יעקב – שאסור לקיים מצווה קודם ברכות התורה. אלא הסיבה שנוהגים להקדים את ברכות השחר וברכות התורה להנחת תפילין היא על פי הסוד.

ולפי זה נראה שאף שלכתחילה ראוי להקדים את ברכות התורה להנחת תפילין, וכנזכר ביפה ללב, בשולחן גבוה ובביכורי יעקב, וכפי שנהגו האריז"ל והרש"ש, אך בשעת הדחק מותר להניח תפילין לפני כן, ורק אחר כך לברך ברכות התורה).

חליצת תפילין בעת קריאת התורה (סימן כ"ה סעיף י"ג)

הממהר לדרכו בסיום תפילת שחרית, ואין לו זמן לחלוץ את התפילין בסוף התפילה, האם רשאי לחלוץ אותן בעת קריאת התורה?

תשובה

לכתחילה ביום שיש בו ספר תורה נהגו שלא לחלוץ את התפילין עד שיניחו את ספר התורה במקומו בהיכל, אך בשעת הדחק, כאשר האדם ממהר לדרכו, רשאי לחלוץ את התפילין קודם לכן, אך יסתלק לצדדים בעת חליצת תפילין של ראש, שלא יגלה ראשו בפני ספר התורה (כתב הבית יוסף (סימן כ"ה סעיף י"ג): "ועכשיו נהגו העולם להניח תפילין עליהם עד אחר קדושת ובא לציון, וביום שיש ספר תורה נוהגים העולם שלא לחלוץ תפילין עד שיסלקו ספר תורה ויניחוהו בהיכל'. וכן העלה בשולחן ערוך (שם) להלכה.

וכתב המגן אברהם (שם ס"ק כט) בשם המטה משה (סימן כ"ה) שהמהרש"ל אמר שהחולץ תפיליו קודם שהחזירו את ספר תורה להיכל, יזהר שלא יחלוץ התפילין של ראש בפני ספר התורה, כדי שלא יגלה ראשו בפניו, אלא יסתלק לצדדים.

וכתב הפרי מגדים (שם א"א ס"ק כט) שלפי זה בחליצת תפילין של יד, שאין בכך גילוי הראש, או אף בחליצת תפילין של ראש אם ראשו מכוסה בטלית – אינו צריך להסתלק לצדדים. וכן העתיק דבריו המשנה ברורה (שם ס"ק נח) להלכה.

ואף בעניינינו, אדם שממהר לדרכו ואינו יכול לחלוץ את התפילין בסוף התפילה, רשאי לחלוץ קודם לכן, ובלבד שיסתלק לצדדים שלא יגלה את ראשו בפני ספר התורה.

וכעין זה כתב בספר המאסף לכל המחנות (ס"ק קכה) בשם שו"ת מדרש שם ועבר (סימן ג'), שאם רוצה לחלוץ התפילין אחר תפילת שמונה עשרה כדי לתתם לחברו שאין לו תפילין, וחושש שאם לא יתנם לו מיד יעבור בינתיים זמן קריאת שמע, יחלוץ התפילין ויתנם לחברו, שעדיף שיעשה חברו החיוב וההכרח, ממה שיעשה הוא עצמו מצווה מן המובחר. והביאו בספר הלכה ברורה (סימן כ"ה שעה"צ ס"ק קעה)).

לרכישת הספר "הלכה למעשה" מאת הרה"ג ירון אשכנזי, לחצו כאן.