5 עובדות שלא ידעתם על פרק ל"ד בתהילים (והסיפור הדרמטי שמאחוריו)

תקציר הפרק

ברכה לה': המזמור פותח בברכה שהמשורר מברך את ה', "אֲבָרְכָה אֶת ה' בְּכׇל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי", ואף מזמין את השומעים לברך את ה' גם כן: "גַּדְּלוּ לַה' אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו".

עידוד ליראי ה': המשורר מספר לשומעים כיצד ה' הושיע אותו - "דָּרַשְׁתִּי אֶת ה' וְעָנָנִי וּמִכׇּל מְגוּרוֹתַי הִצִּילָנִי… זֶה עָנִי קָרָא וַה' שָׁמֵעַ וּמִכׇּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ". בעקבות החוויה האישית שלו, המשורר מעודד את השומעים: "יְראוּ אֶת ה' קְדֹשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו. כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כׇל טוֹב".

הוראות לשמור את דרך ה': בפסקה זו המשורר מלמד את השומעים על יראת ה', "יִרְאַת ה' אֲלַמֶּדְכֶם", "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרׇדְפֵהוּ".

שבח ה': בפסקה האחרונה המשורר משבח את ה' על כך שהוא מכרית את הרשעים ומציל את הצדיקים: "עֵינֵי ה' אֶל צַדִּיקִים וְאׇזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם. פְּנֵי ה' בְּעֹשֵׂי רָע לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרָם. צָעֲקוּ וַה' שָׁמֵעַ וּמִכׇּל צָרוֹתָם הִצִּילָם". המשורר חותם את המזמור: "פֹּדֶה ה' נֶפֶשׁ עֲבָדָיו וְלֹא יֶאְשְׁמוּ כׇּל הַחֹסִים בּוֹ".

הפרק המלא

(א) לְדָוִד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיְגָרֲשֵׁהוּ וַיֵּלַךְ.

(ב) אֲבָרֲכָה אֶת ה' בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי.

(ג) בַּה' תִּתְהַלֵּל נַפְשִׁי יִשְׁמְעוּ עֲנָוִים וְיִשְׂמָחוּ.

(ד) גַּדְּלוּ לַה' אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו.

(ה) דָּרַשְׁתִּי אֶת ה' וְעָנָנִי וּמִכָּל מְגוּרוֹתַי הִצִּילָנִי.

(ו) הִבִּיטוּ אֵלָיו וְנָהָרוּ וּפְנֵיהֶם אַל יֶחְפָּרוּ.

(ז) זֶה עָנִי קָרָא וַה' שָׁמֵעַ וּמִכָּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ.

(ח) חֹנֶה מַלְאַךְ ה' סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם.

(ט) טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה' אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה בּוֹ.

(י) יְראוּ אֶת ה' קְדֹשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו.

(יא) כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב.

(יב) לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי יִרְאַת ה' אֲלַמֶּדְכֶם.

(יג) מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב.

(יד) נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה.

(טו) סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.

(טז) עֵינֵי ה' אֶל צַדִּיקִים וְאָזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם.

(יז) פְּנֵי ה' בְּעֹשֵׂי רָע לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרָם.

(יח) צָעֲקוּ וַה' שָׁמֵעַ וּמִכָּל צָרוֹתָם הִצִּילָם.

(יט) קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ.

(כ) רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ ה'.

(כא) שֹׁמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה.

(כב) תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה וְשֹׂנְאֵי צַדִּיק יֶאְשָׁמוּ.

(כג) פּוֹדֶה ה' נֶפֶשׁ עֲבָדָיו וְלֹא יֶאְשְׁמוּ כָּל הַחֹסִים בּוֹ.

5 עובדות מעניינות על הפרק

1. בנוי מאקרוסטיכון אלפביתי, והחל מפסוק ב' ועד פסוק כ"ג כל פסוק נפתח באות אחרת מהאלפבית לפי הסדר.

2. נכלל בפסוקי דזמרה של שבת ויום טוב, ונאמר לפני ברכו של תפילת שחרית.

3. את 2 הפסוקים "יְראוּ אֶת ה' קְדֹשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו" ו"כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב" אומרים בסוף ברכת המזון, כדי להזכיר ולעורר את הקשר ההדוק בין יראת ה' לפרנסת האדם.

4. שלושה פסוקים מסוף המזמור - ”מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ" (פס' י"ג-ט"ו) - הפכו למטבעות לשון.

5. במדרש תהילים מובא על המזמור כי דוד המלך התבונן בעולם ושיבח את החכמה האלוקית, אך שאל את הקדוש ברוך הוא: למה בראת את השטות (שיגעון)? מה התועלת באדם שמסתובב חסר דעת ומבזה את עצמו? הקדוש ברוך הוא ענה לו: "חייך שאתה עוד תצטרך לבקש ולהתפלל כדי לקבל את השטות הזו".

כאשר דוד ברח מפני שאול המלך, הוא הגיע לגת, עירו של אכיש מלך פלשתים. עבדי המלך זיהו את דוד כמי שהרג את גלית הפלשתי, ודרשו מאכיש להרוג אותו כנקמה, או לחלופין לפנות את כס המלכות ולתת אותו לדוד. דוד נתקף פחד עצום והבין שהוא בסכנת חיים מיידית. הוא התפלל לקדוש ברוך הוא וביקש שיעניק לו את השיגעון שבעבר זלזל בו.

דוד שינה את התנהגותו והחל להעמיד פנים שהוא משוגע: הוא שרט וכתב על הדלתות שאכיש ואשתו חייבים לו כספים, והתנהג בחוסר דעת. באותו הזמן, אשתו ובתו של אכיש המלך היו חולות בנפשן באמת וצעקו בתוך הבית. כשראה אכיש את דוד משתגע בחוץ, אמר לעבדיו בציניות: "וכי חסר משוגעים אני?" - יש לי מספיק משוגעים בבית, למה הבאתם לי עוד אחד? המלך גירש את דוד, וכך חייו ניצלו.

מתוך השמחה העצומה על ההצלה הפלאית, ומההבנה שאפילו השיגעון משמש ככלי להצלת חיים, חיבר דוד את המזמור הזה ואמר: "אֲבָרְכָה אֶת ה' בְּכָל עֵת" - גם בעת שנראית כמו שטות וחיסרון.

המדרש חותם בפסוק מבריאת העולם: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" - הכל נעשה בתוכנית מדויקת ולטובה.