רגע לפני התפילה: הבקשה של האר"י הקדוש מתלמידיו – והיא מחייבת גם אותנו

בכל בוקר, עוד לפני שהמילים הראשונות של תפילת שחרית יוצאות מפינו, ביקש האר"י הקדוש דבר אחד מתלמידיו. לא לימוד סוד, לא כוונה מסובכת. הוא ביקש מהם - לאהוב.

וכך מעיד רבי חיים ויטאל (שער הגלגולים הקדמה ל"ח):

״גם הזהיר מורי ז"ל לי, ולכל החברים שהיינו עמו בחברה ההיא, שקודם תפילת שחרית, נקבל עלינו מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך, ויכוון לאהוב לכל אחד מישראל כנפשו, כי על ידי זה תעלה תפילתו כלולה מכל ישראל, ותוכל לעלות ולעשות תיקון למעלה״

עדות זו, שמסר רבי חיים ויטאל בשם רבו, אינה המלצה בלבד. האר"י משתמש בלשון אזהרה על מנת להדגיש את חשיבות העניין.

לפי תורת האר"י, כל נשמות ישראל קשורות זו בזו כאיברים בגוף אחד, ולכן תפילה שעולה מלב של אדם שלבו אינו ספוג אהבת ישראל - עולה חסרה.

לעומת זאת, מי שמקבל עליו לפני התפילה את מצוות "ואהבת לרעך כמוך", מחבר את עצמו אל כלל ישראל. תפילתו כבר אינה תפילת יחיד, ולכן יש לה כוח מיוחד לעלות ולפעול בעולמות העליונים.

כיצד מקיימים "ואהבת לרעך כמוך"?

עיקרה של מצוות "ואהבת לרעך כמוך" נעוצה בכוונה פנימית אמיתית לאהוב כל אחד מישראל "כנפשו" - כמו שאדם אוהב את עצמו.

וכך כותב הרמב"ם:

"מצווה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך' (ויקרא י"ט, ח'). לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו, והמתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעולם הבא" (הלכות דעות ו', הלכה ג').

למה קשה לנו לאהוב אחרים?

ישנן שתי סיבות עיקריות המרחיקות אותנו מאהבת הזולת, ולהן פתרונות:

1. האדם לעיתים ניזוק מבני אדם מדיבוריהם או ממעשיהם, ולפיכך נוצרים בליבו ריחוק ושנאה כלפיהם.

הפתרון לכך הוא לזכור כי כל המאורעות נגזרו מאת הקב"ה ולא מצד בני אדם, כדברי חז"ל "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה" (חולין, ז').

2. בני אדם ממהרים לדון לכף חובה.

הפתרון לכך הוא לחשוב שמדובר בילדיו, הוריו או קרוב משפחתו, ואז קל יותר לדון לכף זכות.

האהבה של החברים - מדרגה בפני עצמה

האר"י הקדוש הוסיף ממד נוסף, ספציפי יותר: אהבת החברים. במילים אלה נדרש כל אחד לא רק לאהוב את כלל ישראל, אלא לכלול עצמו באופן מיוחד עם חבריו הקרובים:

״ובפרט אהבת החברים שלנו, צריך כל אחד ואחד ממנו לכלול עצמו כאלו הוא אבר אחד מן החברים האלו״.

האר"י הקדוש משתמש בכוונה בדימוי גופני - איבר אחד בגוף אינו מרגיש ש"הוא עוזר" לאברים האחרים - הוא פשוט חלק מהם. זה המודל שהאר"י רצה ליצור בין תלמידיו: לא שיתוף פעולה, אלא זהות. לא קרבה, אלא אחדות.

למה דווקא לפני שחרית?

תפילת שחרית היא התפילה שפותחת את היום, שמכוונת את מצב הנפש שממנו יפעל האדם בשעות הבאות. מי שמתחיל את יומו במחשבה של אהבת ישראל נושא איתו פרספקטיבה אחרת לכל מפגש, לכל שיחה, לכל מעשה שמתרחש במהלך היום.

אנחנו נוטים לחשוב שתפילה טובה היא עניין שבין האדם לבין בורא עולם. האר"י הקדוש מלמד אותנו שזה לא מספיק. תפילה שיוצאת מלב סגור לזולת - לא פועלת באותה דרגה.

מי שלבו מכוון עם אהבה אמיתית לכל אחד מישראל, מגיע לתפילה כשהוא כבר חלק ממשהו גדול ממנו, וזה בדיוק מה שנותן לה את הכוח לפעול בעולמות העליונים.

איך מגיעים לאהבת השם אמיתית ולאהבת הזולת? הרב יגאל כהן בשיחה עוצמתית