השרביטן המצוי: האם הצמח הישראלי העתיק ירפא בעתיד חולי סרטן?

הוא נמצא בארצנו הקטנטונת כבר מאות שנים, אבל רובנו חולפים לידו מבלי להקדיש לו תשומת לב מיוחדת, ובצדק. איך אנחנו יכולים לדעת כמה מיוחד הוא השרביטן המצוי, אותו צמח שגדל עמוק בין סלעים, על מצוקים ובחורש הים תיכוני ומאופיין בענפים ירוקים ודקים, שאין להם שום מראה מיוחד או מרהיב?!

בשנים האחרונות שמו של הצמח עולה שוב ושוב בהקשר של מחלת הסרטן. סיפורים שעברו מפה לאוזן, עדויות אישיות ופרסומים ברשתות החברתיות הפכו אותו בעיני רבים לתרופת פלא מהטבע, שעשויה לסייע לחולי סרטן. אלא שבין הסיפורים המרגשים לבין המציאות המדעית, קיים פער גדול מאוד.

מה כל כך מיוחד בו?

השרביטן המצוי שייך למשפחת צמחי Ephedra - קבוצה של צמחים ששימשו ברפואה עממית במשך אלפי שנים. בישראל הוא מוכר בעיקר כשיח מטפס בעל ענפים ירוקים ארוכים ודקים. בניגוד למינים אחרים של Ephedra הנפוצים ברפואה הסינית, השרביטן המקומי כמעט ואינו מכיל אפדרין - חומר ממריץ חזק שמשפיע על מערכת העצבים והלב.

במקום זאת, הוא עשיר בחומרים טבעיים אחרים כמו: פלבנואידים, טאנינים, פוליפנולים ונוגדי חמצון שונים. למה עוד הוא משמש ברפואה המסורתית? הסינים למשל נוהגים לצרוך אותו כתרופה לשיעול, למיגור דלקות, להתמודדות עם בעיות נשימה ולחיזוק כללי של הגוף. 

אז איך הוא נקשר לסרטן?

הסיפורים הגדולים החלו להתפשט בעיקר בשנות ה־90, כאשר חולי סרטן מסוימים טענו כי שתיית חליטות מהצמח סייעה להם בצורה משמעותית.

העדויות האלו יצרו סביב השרביטן הילה כמעט מיתולוגית. אנשים החלו לאסוף אותו בטבע, להכין חליטות בבית ולחפש בו תקווה, במקום שבו הרפואה עדיין מתקשה לתת תשובות מוחלטות.

מה המחקרים באמת מצאו?

נכון להיום, אין מחקר קליני מוכח בבני אדם שמראה כי השרביטן המצוי מרפא סרטן. עם זאת, מחקרים מסוימים כן מצאו כי תמציות מהצמח הצליחו להשפיע על תאי סרטן בתנאי מעבדה. בחלק מהניסויים נצפתה האטה בצמיחה של תאי סרטן מסוימים, ובחלקם אף הופעל תהליך של "מוות תאי מתוכנן" בתאים סרטניים.

גם במחקרים על בעלי חיים נמצאו לעיתים סימנים מסוימים להשפעה על גידולים.

אבל כאן מגיע החוק החשוב שכל מדען מבקש להדגיש: מה שעובד על תאים במבחנה, לא בהכרח עובד בגוף האדם. הגוף האנושי מורכב הרבה יותר, והשפעה מעבדתית אינה נחשבת הוכחה רפואית לטיפול מוצלח אמיתי.

למה כל כך קשה לבדוק צמח כזה?

חוקרים מסבירים שאחד האתגרים הגדולים בצמחי מרפא הוא חוסר האחידות. הרכב החומרים בצמח יכול להשתנות לפי: האזור שבו גדל, עונת השנה, כמות השמש שהוא מקבל, אופן הייבוש שלו וצורת ההכנה לשימוש כתרופה. בנוסף, קשה מאוד לבודד את הרכיב המדויק שאולי אחראי להשפעה האפשרית. גם המימון למחקרים כאלה מוגבל יחסית, משום שלא ניתן לרשום פטנט על צמח טבעי כמו על תרופה מסחרית.

איך משתמשים בו ברפואה העממית?

השימוש הנפוץ ביותר בשרביטן המצוי נעשה באמצעות חליטה. בדרך כלל מייבשים את הענפים הירוקים, שוטפים היטב, ומשרים במים חמים למשך מספר דקות. חלק מהאנשים שותים את החליטה באופן קבוע כחלק מגישה טבעית כללית לחיזוק הגוף.

עם זאת, מומחים מזהירים שלא כל מה שטבעי הוא בהכרח בטוח. "למרות הדימוי הטבעי והבטוח, צמחי מרפא עלולים ליצור אינטראקציות עם תרופות, להשפיע על הכבד או הכליות, ולעיתים אף לגרום לתופעות לוואי מסוכנות", מסביר מחקר שפורסם באתר הספרייה הלאומית לרפואה ( National Library of Medicine). "במיוחד אצל חולי סרטן שעוברים כימותרפיה, הקרנות או טיפולים ביולוגיים, שימוש בצמחי מרפא ללא פיקוח רפואי עלול להיות בעייתי ואין להשתמש בשרביטן המצוי כתחליף לטיפול רפואי מוכח".

לסיכום, השרביטןהמצוי ממשיך לעורר סקרנות גדולה גם היום, סביב השאלה האם ניתן לבודד ממנו רכיבים משמעותיים, כדי לפתח מהם תרופות לריפוי המחלה.