"אמרתי לבורא עולם: תודה על כל מה שנתת לי, תעזור לי לעשות יצירה בקודש"

שנים ארוכות הייתה שרה אברמוביץ עסוקה בלרצות את כולם. הילדה שגדלה בבית של ניצולי שואה הפכה לאישה מצליחה: היא למדה כימיה, השתלבה בהייטק, עסקה בחינוך ולא הפסיקה לסמן לעצמה יעדים. אבל דווקא בשיא המרוץ, ברגע אחד בו עמדה לבדה במרפסת ביתה ודיברה עם בורא עולם, משהו בתוכה השתנה.

"אמרתי לו: 'תודה על כל מה שנתת לי, תעזור לי לעשות יצירה בקודש'", היא משחזרת. הרגע ההוא הפך לנקודת מפנה בחייה. הוא הוביל אותה בהמשך לכתיבת ספרים, לגיבוש שיטת טיפול והתפתחות אישית משלה, ולמפגש עם אלפי נשים שמנסות, כפי שהיא עשתה בעבר, ללמוד איך מפסיקים לחפש אישור מבחוץ ומתחילים להקשיב לקול הפנימי.

איך זה קרה?

"אחד הדפוסים המרכזיים שהתפתחו אצלי היה הצורך לרצות. הרצון להיות בסדר, לעמוד בציפיות, להצליח ולהיות ראויה. במהלך השנים למדתי לזהות עד כמה הדפוס הזה ניהל אותי ועד כמה הוא השפיע על הבחירות שלי, על מערכות היחסים ועל הדרך שבה חוויתי את עצמי מול העולם. מתוך ההבנה הזו התחיל אצלי תהליך של שינוי, מעבר הדרגתי ממצב של ריצוי למצב של הקשבה פנימית עמוקה יותר".

חיפוש שלא נגמר

המסלול המקצועי של אברמוביץ נשזר לאורך השנים, מתוך חיפוש אחר דיוק פנימי. היא התלבטה בין מסלולים הומניים לריאליים, ובסופו של דבר פנתה ללימודי כימיה. בהמשך אף המשיכה לתואר מתקדם בתחום. לצד זה היא נחשפה לעולם המחשבים בתקופה שבה התחום היה עדיין בתחילת נסיקתו, והחלה לעבוד בו מתוך הבנה שיש צורך באנשי מקצוע נוספים. אחרי תקופה ארוכה בה עסקה בהייטק ובחינוך, היא התגלגלה לעולם של האימון האישי ותהליכי העומק.

לצד הלימודים והקריירה, אברמוביץ, נשואה לאברהם, אם לשלושה וסבתא לנכדים, עברה גם תהליכי התפתחות אישית משמעותיים בעצמה. לימים היא פתחה מרכז צמיחה לנשים והפכה למאמנת מוערכת ומוכרת בשיטה שפיתחה בעצמה, "שיטת המראה", שאותה היא מובילה היום. "אותם תהליכים היו נקודת מפנה בחיי. שם נחשפתי לראשונה לעומק של שאלות, כמו מה האדם רוצה באמת ולא מה מצופה ממנו לרצות. המפגש הזה יצר אצלי הבנה חדשה לגבי עצמי, והחל בי בירור פנימי שהלך והעמיק עם השנים".

"דיברתי עם בורא עולם" (אילוסטרציה)

רגע אחד במרפסת

אברמוביץ הבינה, שלא במקרה היא קיבלה כישרונות מגוונים, ויום אחד יצאה למרפסת ביתה. "דיברתי עם בורא עולם", היא משחזרת. "אמרתי לו: 'תודה על כל מה שקיבלתי, אנא סייע בידי לעשות יצירה בקודש'. לא באמת ידעתי מה, אבל ידעתי שאני רוצה ליצור לא רק תכשיטים ועבודות יד אלא גם משהו רוחני גבוה, מעבר לשיעורים שהעברתי באותה תקופה".

וזה אכן מומש?

"בדרך הכי מדהימה שיש. באחד השיעורים אליהם הגעתי כדי להעשיר את עולמי הרוחני, קיבלנו דף מנוילן שבו כתובות עובדות מעניינות על מרכיבי הבצק לחלה. התלהבתי מאוד מהרעיונות ולקחתי לי עוד דף כזה. הראיתי לחברה, היא התלהבה, וברשות מי שהעביר את השיעור פיתחתי את הרעיון והדפסתי את המהדורה הראשונה של 'חוויה בחלה'. הספר לווה גם באינספור שיעורים שלי ובהדפסות חוזרות, גם באנגלית. זה תפס באופן מרגש מאוד. דרך המהלך הזה הבנתי שמה שצריך לעשות כשרוצים משהו, זה לדבר עם הקדוש ברוך הוא, להודות בפניו על הכישרונות שקיבלנו ממנו, להביע רצון אמיתי לגבי הדבר אותו רצינו, ואז צריך פשוט להרפות. כשזה קורה, צריך גם לזכור להודות על זה".

על אכילה רגשית ויהדות

בהמשך, הוציאה אברמוביץ לאור ספר נוסף, "טעמו וראו", שגם הוא עוסק במזון אבל מאספקט אחר. "הוא מדבר בעיקר על היבטים של אכילה מודעת. מתוך תהליך של איסוף חומרים במשך שנים, נבנה בפניי עולם תוכן רחב יותר שעסק בקשר בין אדם לאכילה, בין גוף לנפש ובין ההתנהלות היומיומית לעולם הפנימי. הספר משלב רעיונות יהודיים, תובנות מעולם הרגש והתבוננות על דפוסי אכילה רגשית. הנושא הזה, של אכילה רגשית, מעסיק רבים. זו זכות של ממש להביא תכנים שמגביהים נושא כל כך גשמי לגבהים רוחניים כאלה, ולהסביר את מה שלא מובן לכולם בעידן שלנו – שאוכל זה משהו שצריך לצרוך מתוך עונג אמיתי. הרבה נשים שיתפו אותי שאחרי שניסו כל כך הרבה דיאטות מערביות, דווקא בזכות הספר הזה הן התחילו לאכול באיזון שממילא הביא אותן לכבד את עצמן ולהשיל מהמשקל באופן בריא ונכון".

למה לדעתך הנושא של האכילה מעסיק אותנו?

"כי אכילה היא דבר יומיומי, וזה בדיוק המקום שבו אפשר לראות את הקשר בין גוף לנפש. בין הרגלים לבין רגש. בין חוץ לפנים. אני גם מאמינה שנושאים יומיומיים כמו אכילה יכולים להפוך לשער לעבודה פנימית עמוקה. דרך הקשבה לגוף, זיהוי תחושות רעב ושובע, והפחתת הסחות דעת בזמן אכילה, ניתן לפתח קשר מדויק יותר עם עצמנו. אני תמיד אומרת שאכילה בריאה היא, בין השאר, דרך למציאת הקדושה בתוך האכילה".

במקביל, התרחב גם העיסוק שלה בהנחיית קבוצות ובסדנאות. היא החלה להעביר מפגשים לנשים, שבהם העבודה לא התמקדה במתן עצות ישירות, אלא ביצירת מרחב שבו כל אישה יכולה לפגוש את עצמה. "דרך תהליכים של התבוננות, שאלות פנימיות והקשבה, המשתתפות מגלות תובנות חדשות על חייהן, על מערכות היחסים שלהן ועל המקום שלהן בעולם".

חשוב להפסיק להיות תלויים באופן מוחלט באישור חיצוני, באהבה חיצונית או בהערכה מהסביבה

בפתיחות ובכנות, אברמוביץ מספרת להן גם על דברים שעברה בחייה, מה שמקרב נשים בגילים ובסגנונות שונים אל התכנים שלה, המשלבים בין היתר גם את תורת ימימה. "הרבה בחורות רווקות צמאות לשמוע דברים כאלה ולבנות לעצמן רצונות ואישיות, מה שמקרב אותן לזיווג האמיתי שלהן. אני עצמי התחתנתי יחסית מאוחר, בשנות ה-30 לחיי. שנים הייתי תקועה עם דמות של בחור שבעבר הכרתי וחשבתי, באופן מוטעה, שהוא מתאים לי. עד שיום אחד – שוב, דרך דיבור אל הקדוש ברוך הוא – נפרץ הסכר והכרתי את בעלי היקר. במשך הזמן הבנתי שזוגיות בריאה אינה יכולה להתבסס על מילוי חסרים פנימיים דרך בן הזוג, אלא על שני אנשים שמגיעים לקשר מתוך יציבות יחסית. כל אדם צריך ללמוד להכיר את החסרים שלו, לעבד אותם ולרפא חלקים פנימיים, כדי לא להשליך אותם על מערכת היחסים. ובכלל, לגישתי חשוב להפסיק להיות תלויים באופן מוחלט באישור חיצוני, באהבה חיצונית או בהערכה מהסביבה. במקום זה חשוב לפתח מקור פנימי של יציבות, אהבה והכרה בערך העצמי. זה בכלל לא תהליך של ניתוק מהסביבה, אלא תהליך של חיזוק פנימי שמאפשר קשרים בריאים יותר עם אחרים".

קרדיט: דנה אופיר

עוגת גבינה זה לא הכל

לאברמוביץ יש גם מה לומר על הנהירה לקונדיטוריות ולאפייה במטבח כדי להשיג עוגת גבינה טובה. "עם שפע המאכלים כל השנה, ובפרט שפע מוצרי החלב שמופצים בחנויות ובכל הרשתות לקראת שבועות, לפעמים נדמה לנו, בטעות, שהעיקר בשבועות זה אכילת מאכלי חלב עם עוגות גבינה, פשטידות ריקוטה ועוד ועוד מטעמים. אבל זאת ההטעיה הכי גדולה. נכון שהתורה מתוקה כמו מעדני חלב ודבש, וכמו תינוק בראשית  חייו גם אנחנו רוצים בחג השבועות להתחיל מחדש להכניס לתוכנו עוד חלקים של לימוד והתקדמות. אבל עיקר החג הוא לא לשכוח לקבל את התורה שלנו באהבה. חשוב לא ליפול רק לסעודות. זה מזמין אותנו בחיים בכלל, ובשבועות בפרט, לשים לב מה העיקר ומה הטפל, ולהבין איך לפעמים החיצוניות מבלבלת, עם כל האריזות והטעמים. צריך לזכור שיש חלק אלוק אצלנו בפנים. כן, חשוב להתענג בעולם, אבל להכניס אלינו גם את רוח התורה״.

צריך לזכור שיש חלק אלוק אצלנו בפנים

מניסיונך בעבודה מול נשים, איזו עצה גורפת היית נותנת לכל אחת באשר היא ובכל גיל?

"החיים מזמנים לנו אירועים והתמודדויות לא כדי להפיל אותנו, אלא כדי למצוא משהו בתוכנו שבא להגדיל אותנו, להאיר ולגלות בתוכנו משהו חדש. כל זה מגיע אלינו הן בגוף, הן ברוח והן במצב הרוח, והכל קשור אחד לשני. אני ממליצה שכל אחת תיקח על זה אחריות, תהיה בסביבה שתאפשר לה את זה, ושתתקדם בתחום הזה בצעדים קטנים".

(קרדיט: חגית וינגרטן)