להבין מחדש את החיים: המבט שמשנה את כל מה שידענו על קיום מצוות

הציטוט היומי

"ולפיכך אמרו 'הווי זהיר במצווה קלה כבחמורה', שכולן חמודות וחביבות מאוד, שבכל שעה אדם מודה בהן לאלוקיו. וכוונת כל המצוות שנאמין באלוקינו ונודה לו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה. שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין לעליון בתחתונים חפץ מלבד זה שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו. וכוונת רוממות הקול בתפילות וכוונת בתי כנסיות וזכות תפילת הרבים זהו, שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם, ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו".

(רמב"ן, פירוש לתורה, סוף פרשת בא)

הסבר הציטוט

הרמב"ן מגלה יסוד עצום מאוד בעבודת ה': מה הערך האמיתי של המצוות, ומה בכלל התכלית של בריאת האדם בעולם.

במסכת אבות הורו חז"ל: “הווי זהיר במצווה קלה כבחמורה” - תיזהר ותייקר גם מצווה שנראית קטנה ופשוטה, בדיוק כמו מצווה גדולה וחמורה. בני האדם טועים לחשוב שיש מצוות “חשובות” ויש “קטנות”, אבל האמת היא שכל מצווה היא קשר ישיר עם הקב"ה. כל מצווה, חיוך, ברכה בכוונה, אמן, צדקה קטנה או מילה טובה - היא הכרזה: “אני חי בעולם של בורא עולם”. לכן, כותב הרמב"ן, כל המצוות “חמודות וחביבות מאוד”, מפני שבכולן האדם מודה לה' ומתחבר אליו.

ממשיך הרמב"ן ומניח יסוד עמוק ביותר: “וכוונת כל המצוות שנאמין באלוקינו ונודה לו שהוא בראנו”. כל המצוות מובילות לדבר אחד: שהאדם יחיה בהכרה ברורה שהעולם לא במקרה, ושיש בורא שמחיה אותו בכל רגע. לא רק לדעת שיש ה', אלא לחיות כך.

עוד כותב הרמב"ן: “והיא כוונת היצירה”. כלומר: זו בעצם מטרת הבריאה כולה, ולשם כך נברא האדם. לא בשביל כסף, כבוד, הצלחות או הנאות העולם - אלא כדי להגיע להכרה בבורא ולהודות לו. “שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה”, כלומר: אין סיבה עמוקה יותר לבריאת האדם מעבר לזה.

מוסיף הרמב"ן דבר נפלא: “ואין לעליון בתחתונים חפץ מלבד זה שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו” - הקב"ה לא צריך מאיתנו שום דבר. אבל הרצון העליון הוא שיהיה בעולם אדם שמכיר באמת, שמסתכל לשמים ואומר: “ריבונו של עולם - אתה בראת אותי, אתה מחיה אותי, אני שלך”.

זו הסיבה שתפילה בציבור ובתי כנסיות חשובים כל כך: שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לבורא עולם על שבראם. בית כנסת איננו רק מקום להתפלל בו טכנית. זה מקום שבו בני אדם מתאספים יחד ומכריזים בקול: אנחנו ברואיו של הקב"ה. “ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו” - זו הכרזה של אמונה ושייכות: אנחנו לא חיים לעצמנו. אנחנו ברואים של הקב"ה.

יסוד זה משנה את כל ההסתכלות על החיים: כל מצווה קטנה מקבלת משמעות אינסופית. כל ברכה היא חיבור לבורא. כל תפילה היא הכרזה של אמונה. וכל רגע שבו יהודי זוכר את ה' - הוא מגשים את עצם התכלית שלשמה נברא העולם.

כמה מילים על המחבר

הרמב״ן (רבי משה בן נחמן) היה מגדולי ראשוני ספרד, פוסק, פרשן המקרא והתלמוד. כן היה מקובל, רופא, משורר, איש אשכולות, ומחשובי חכמי ישראל בכל הדורות.