5 שאלות שכל אישה צריכה לשאול את עצמה - לפחות פעם בשבוע

אנחנו מבלות את רוב זמננו מביטות החוצה - על העולם, על הציפיות של אחרים מאיתנו, על החיים של ההיא והבית של ההוא, על הורים טובים יותר, על נשים צדיקות יותר, על ילדים מחונכים יותר ועל מציאות ורודה יותר. אבל מה איתנו? מתי אנחנו עוצרות את הריצות שלנו בין הבית, לעבודה, לחיים עצמם - ומתבוננות פנימה?

פעם חשבתי שהתבוננות היא סוג של חשבון נפש עם עצמי - מה לא עשיתי, מה לא אמרתי ואיפה טעיתי. האמנתי שאם אשב ואתבונן פנימה, אמצא דברים שאני לא אוהבת. עם הזמן, גיליתי את הכוח של הפעולה הכה פשוטה הזו והבנתי שהיא אפילו הכרחית לבריאות הנפשית שלי.

רוב הזמן אנחנו פועלות על טייס אוטומטי. בזמן של התבוננות, אנחנו יכולות לשאול את עצמנו למה פעלנו ככה או מה באמת הרגשנו באותה סיטואציה. בנוסף, המוח שלנו זקוק זמן לעכל את מה שעבר עלינו במהלך היום/החודש/השנה. בלי התבוננות, החוויות (הטובות והרעות) נערמות אחת על השנייה ויוצרות עומס פיזי ונפשי על חיינו.

אי אפשר לדחוק את הדברים ולצפות לטוב, זה לא עובד ככה. כל אדם צריך לעשות סדר בבלגן המנטלי. אז אם את מוכנה להקדיש רבע שעה בשבוע, לבד עם עצמך במקום שקט, הנה 5 שאלות שיעזרו לך לצעוד בנתיב במדויק שלך:

1. "מה היה הרגע שבו הרגשתי הכי 'אני' השבוע?"

לפעמים אנחנו מעבירות שבוע שלם על אוטומט, לא שמות לב לחיים שעוברים מול עינינו. השאלה הזו נועדה לזהות את רגעי החיות שלך. מתי הרגשת הכי עצמך. האם זה היה בשיחה עם חברה? ברגע של יצירה כמו כתיבה או ציור? או אולי דווקא כשעמדת על שלך בסיטואציה מורכבת? השאלה הזו חשובה כדי שתוכלי לדעת מה להוסיף לשבוע הבא. אם זיהית שיציאה לבית קפה או להבדיל, לשיעור תורה, עשתה לך טוב, תוכלי לייצר עוד רגעים כאלה באופן יזום.

2. "מהו הרעש המיותר שאני יכולה להנמיך?"

רעש הוא לא רק ווליום חזק או קולות מהרחוב. רעש זה כל מה שצועק סביבנו ומסיח את דעתנו. זה יכול להיות הפיד שגורם לך להרגיש "פחות", אלו יכולות להיות משימות שאינן דחופות אך מעיקות על היום שלנו, וזו יכולה להיות ערמת הבגדים בסלון שמחכה לקיפול. כל עומס ששואב ממך אנרגיה הוא רעש.

השאלה הזו חשובה כי היכולת שלנו לשמור על איזון תלויה בניהול האנרגיה שלנו. מה שלא משרת או מועיל לך צריך ללכת, או לפחות לקבל פחות מקום. קבוצת ווטסאפ פעילה מדי - השתיקי התראות או עזבי, ערמה של ניירות על שיש - תייקי את מה שצריך וזרקי את כל השאר, אנשים ששואבים ממך אנרגיה - צמצמי את השיחות איתם או נתקי קשר. כתבי לעצמך איזה רעש את צריכה להנמיך בשביל לשמור על שלווה.

3. "על מה אני סולחת לעצמי השבוע?"

אנחנו המבקרות הכי קשוחות של עצמנו, זה ידוע. אולי לא הספקת הכול, אולי הגבת בחוסר סבלנות או שאולי עבר עליך יום לא פשוט. בכל יום שאני מרגישה שלא הספקתי כלום, אני כותבת לעצמי מה כן הספקתי לעשות, כולל הדברים הקטנים, ופתאום נוצרת לה רשימה לא מבוטלת. אז במקום לשפוט את עצמך, נסי קודם חמלה.

השאלה הזו חשובה כי אי אפשר לצעוד בקלות בחיים עם טונות של רגשות אשמה על הגב. כמו שאת סולחת לאחרים, סלחי גם לעצמך.

4. "מה למדתי על הכוחות שלי מתוך אתגר שהיה לי?"

במקום לשאול "למה זה קרה לי?", שאלי "מה גיליתי על עצמי?". גם בשבוע קשה, בטוח היה רגע שבו הפגנת גמישות, סבלנות או תושייה. השאלה הזו תעזור לך לגלות על עצמך כוחות שלא ידעת שיש לך.

הילד חלה או שהרכב לא הניע? יכול להיות שגילית שאת מסוגלת לתעדף משימות תוך כדי תנועה, לשחרר את מה שלא דחוף ולמצוא פתרונות יצירתיים תחת לחץ.

שיחה קשה בעבודה או עם מישהו קרוב? אולי גילית שאת מסוגלת להקשיב גם כשזה לא נעים או שמצאת את המילים הנכונות לעמוד על שלך בלי להתפרץ.

כתבי מה למדת השבוע, ובכל פעם שאת נתקלת בקושי, הכתוב יזכיר לך שאת מסוגלת להתמודד עם כל מה שיבוא.

5. "מהי הפעולה שתזין את הנשמה שלי בשבוע הקרוב?"

אנחנו זקוקות למזון מנטלי בדיוק כמו שאנחנו זקוקות לארוחות רגילות. איזו פעולה יכולה להזין לך את הנשמה? כשאני שואלת חברות, הן בדרך כלל עונות דברים גרנדיוזיים כמו חופשה ארוכה מחוץ לבית או התחייבות שנתית לפעילות פנאי. אני תמיד עונה שבשבילי אפילו לשבת לבד בבית עם ספר טוב יכול להטעין אותי בכוחות מחודשים. מה מטעין אותך?

הנה כמה רעיונות שתוכלי לנסות: הקשיבי לשיעור או פודקאסט מעניין, צאי להליכה ליד הים או בטבע, נסי חצי שעה של התבודדות, בלי שעה ללא הטלפון הנייד או האזיני למוזיקה שמשמחת אותך.

בשביל שתוכלי לשמור על איזון בחיים, את חייבת להיות מחוברת למקור הכוח שלך. אל תגידי שאין לך זמן - תפני זמן. בלי דלק, האוטו לא ייסע.

התבוננות עצמית היא לא פריבילגיה. את חייבת להקדיש זמן להתבונן פנימה כדי שתוכלי להמשיך לצעוד קדימה. אני ממליצה לך להקדיש מחברת לטובת המטרה, ומדי שבוע לשאול את עצמך את השאלות האלה. כשהתשובות רשומות על הדף, תמיד אפשר לחזור אליהן ולהפיק מהן תועלת ברגעים שאת מרגישה פחות מחוברת לאני הפנימי שלך. נסי את זה במשך חודש ימים ושימי לב האם משהו השתנה מהיום הראשון שהתחלת לכתוב. אני בטוחה שכן. בהצלחה.