השקעה לטווח ארוך: איך בונים חוסן זוגי בעידן של סיפוקים מיידיים?

בשנת 2009 פרסם הפסיכולוג האמריקאי וולטר מישל מחקר מעקב, שהפך לאחד המפורסמים בתולדות הפסיכולוגיה. ילדים בגיל הגן, שהצליחו להתאפק ולא לאכול מרשמלו אחד כדי לקבל שניים לאחר כמה דקות, הראו בבגרותם הישגים גבוהים יותר בכל מדד שנבחן, החל מציונים בלימודים ועד יציבות רגשית. 

מה שמישל לא צפה היה שאותה יכולת בדיוק, עיכוב סיפוקים, תהפוך למשאב הנדיר ביותר של המאה ה-21. כיום, כמעט כל אדם מוקף בטכנולוגיה, ובמיוחד בטלפונים חכמים שדרכם אנחנו מזמינים אוכל, משלמים שכירות ושולחים הודעות בו-זמנית. המוח שלנו שרוי בגן עדן של גירויים וסיפוקים מיידיים, וכל 'קליק' לבדיקת הודעות ומיילים מעורר שחרור דופמין לגוף שלנו.

אך מה קורה בזוגיות, שמתנהלת על פי אמות מידה אחרות ובקצב שונה לחלוטין? שם, במקום לחפש את הסיפוקים המיידיים, אנחנו מוכרחים להאט, להקשיב, לדבר, להכיל, להימנע משיפוטיות, להבין ולתת. שם, הדגש הוא על ראיית האחר מאשר על ראיית העצמי וסיפוקו. אם כן, איך זה מתיישב עם שמחה? איך בכל זאת נוכל להפריש דופמין לגוף שלנו, גם בהעדר סיפוק מיידי? התשובה פשוטה: עצם האימון בחדר הכושר של הזוגיות אמור לשמח אותנו. הזוגיות מחייבת אותנו לפתח את שריר ההמתנה - שכמעט לא מאמנים אותו בימינו - וזה כשלעצמו אמור לנסוך בנו רגש אחר לגמרי.

הפסיכותרפיסטית אסתר פרל, שחקרה זוגיות בעשרות תרבויות ברחבי העולם, מגדירה את הפרדוקס המרכזי של הזוגיות המודרנית כך: "אנחנו רוצים שהפרטנר שלנו יהיה גורם יציב וצפוי שמעניק לנו ביטחון, וגם מקור לריגוש, הפתעה ורדיפה. שני הצרכים הללו נמצאים בסתירה".

מה זה בכלל חוסן זוגי, ולמה הוא בכלל לא מה שחשבתם?

חוסן זוגי אינו היעדר קונפליקט; זו אחת הטעויות הנפוצות ביותר שעושים זוגות בתחילת דרכם. החוקר ג'ון גוטמן מאוניברסיטת וושינגטון מצא, כי זוגות שכמעט לא מתווכחים ביניהם פשוט למדו להיות 'נייטרלים'. זה לא אומר שיש להם יחסים הרמוניים, הם פשוט למדו להימנע ממריבות וויכוחים. 

למה זה לא טוב לזוגיות שלנו?

משום שלשמור בפנים דברים שמפריעים לנו מבלי לבטא אותם, זה כמו חומצה שאוכלת את הקשר מבפנים. חוסן זוגי הוא היכולת לספוג משברים ולחזור לאיזון לאחריהם. איזון שמצד אחד מכיל את הכאב שנצבר, ומצד שני ממשיך קדימה מתוך הבנה עמוקה יותר של הזולת.

גוטמן, שעקב אחרי יותר מ-3,000 זוגות לאורך עשורים, מצא שעל כל אינטראקציה שלילית בין בני הזוג צריכות להיות לפחות חמש אינטראקציות חיוביות, כמו 'אתה רוצה קפה?' או 'ראיתי את הכתבה הזו וחשבתי עלייך'. לדבריו, אחת ההשפעות העמוקות ביותר שיש לעידן הסיפוקים המיידיים על הזוגיות היא הציפייה שהזוגיות תהיה נוחה - ושם מתחילה הבעיה שלנו, בעצם ההבנה מהי זוגיות.

"הזוגות בסרטים אף פעם לא מתווכחים על מי שוכח לנעול את הבית או להביא משהו מהסופר, ואנחנו לומדים ומפנימים מדד מעוות של איך היחסים צריכים להרגיש. אך חוסן זוגי אמיתי מתחיל ברגע שמבינים שאי נוחות היא לא תקלה, היא חלק מהמבנה הזוגי. זה לא אומר שבחרנו לא נכון".

"קולגה שלי, הפסיכולוגית ברנה בראון, מכנה את התופעה 'הרשות לאי-שלמות', ואומרת שבזוגיות מותר לא לדעת כל הזמן מה השותף שלנו צריך, ומותר לא להצליח תמיד לעשות את הדבר הנכון. חוסן זוגי, כמו שהיא מגדירה אותו, בנוי על שני אנשים שמסכימים לא לדרוש מעצמם או מבן הזוג שלמות, ובמקום זה לתרגל סליחה והבנה כשבן הזוג טועה".