למה אנחנו מרגישות שאנחנו טובעות? (וגם: איך מחזיקים את הראש מעל המים)

מכירה את הרגע הזה שבו את מנסה להירדם, ופתאום המוח שלך מחליט שזה הזמן המושלם להיזכר ששכחת להוציא את הבשר מהמקפיא או שעדיין לא שלחת אישור לטיול הכיתתי? באופן אישי, זה קורה לי כל הזמן. במיוחד ברגעים הכי לא נכונים, כמו לפני שאני הולכת לישון, באמצע מדיטציה או בעיצומה של שיחה עם חברה טובה. כאילו משהו במוח שלי לא מסוגל לעצור ולהתמקד ברגע הזה.

בשפה המקצועית זה נקרא עומס רגשי, ובתקופה האחרונה, נדמה שכולנו טובעות בעומס הזה ומנסות להחזיק את הראש מעל המים.

למה זה קורה לנו?

הנטל השקוף: כנשים, אנחנו לא רק "עושות", אנחנו "מנהלות". אנחנו אלו שזוכרות מתי יש תור לרופא שיניים, מתי נגמר הלחם, ומי מהילדים זקוק היום לחיבוק ארוך יותר מהרגיל. הניהול הקוגניטיבי והרגשי הזה הוא עבודה במשרה מלאה (רק בלי הטייטל), והיא שואבת מאיתנו המון אנרגיה.

ציפיות בלתי אפשריות (בחסות הרשתות): אנחנו חיות בעולם שדורש מאיתנו להיות הגרסה הכי טובה של עצמנו בכל זירה: הקריירה, האימהות, הזוגיות והתחזוקה העצמית. כשאנחנו רואות נשות חיל בפיד, אנחנו שוכחות שזה רק פריים אחד מתוך חיים שלמים, ומתחילות להלקות את עצמנו על זה שאצלנו הכביסה עדיין מונחת על הספה.

היעדר “זמן לעצמי”: גם כשיש לנו רגע פנוי, אנחנו בטלפון. המוח שלנו לא מקבל הפסקה מעיבוד נתונים. אנחנו צורכות חדשות, טרנדים ובעיות של אחרים, מה שמגדיל את המכל הרגשי שלנו עד שהוא עולה על גדותיו.

תעצרי את הכול ופשוט תסתכלי על הנוף מהחלון

סימני האזהרה: איך תדעי שאת בעומס יתר?

פתיל קצר: את מתפרצת על דברים קטנים שביום רגיל לא היו מזיזים לך.

עייפות שלא עוברת: גם אחרי שנת לילה, את קמה בתחושה של "אין לי כוח ליום הזה".

קושי בקבלת החלטות: אפילו הבחירה של "מה נאכל לצהריים" מרגישה לך כמו משימה בלתי אפשרית.

ניתוק: תחושה שאת פועלת על אוטומט, בלי להרגיש שמחה או נוכחת.

איך מתחילים לנשום שוב?

קודם כל, חשוב שתדעי: זה לא שאת לא בסדר, זו פשוט המציאות. הנה כמה צעדים קטנים שיכולים לעזור:

תשפכי את הכל על הדף: קחי מחברת ותכתבי את כל מה שיושב לך על הלב ועל הראש. לא רק משימות, אלא גם פחדים, תסכולים ומחשבות. ברגע שזה על הדף, זה כבר פחות כבד בתוך הראש.

תלמדי להגיד "לא" (בלי להסביר): כל "כן" שאת אומרת לאחרים הוא "לא" שאת אומרת לעצמך. תתחילי לסנן. את לא חייבת להגיע לכל אירוע או לקחת על עצמך כל פרויקט.

זמן בהייה מתוכנן: תקבעי לך 15 דקות ביום בלי טלפון, בלי פודקאסט, בלי אף אחד. פשוט לשבת עם הקפה ולהסתכל מהחלון. המוח שלך חייב את הריסטארט הזה.

חמלה עצמית: דברי אל עצמך כמו שהיית מדברת אל חברה טובה שטובעת בעומס. היית אומרת לה שהיא מדהימה ושהיא עושה מעל ומעבר, נכון? אז תגידי את זה גם לעצמך.

תרגיל כתיבה לשחרור עומס

לפעמים המילים תקועות לנו בגרון או בבטן, והן אלו שיוצרות את תחושת הכובד. כתיבה אינטואיטיבית היא ניקוז של כל מה שיש לנו בפנים.

קחי דף ועט, ושימי טיימר ל-7 דקות בדיוק.

תתחילי לכתוב את המשפט: "הדבר שבאמת יושב לי על הלב כרגע הוא...".

מכאן, תמשיכי לכתוב בלי להרים את העט מהדף. אל תתקני שגיאות כתיב, אל תמחקי, ואל תדאגי אם זה נשמע הגיוני.

אם את נתקעת, תכתבי "אני לא יודעת מה לכתוב" עד שיבוא המשפט הבא.

כשהטיימר מצפצף – תעצרי. את יכולה לקרוא את זה, ואת יכולה לקרוע את הדף ולהשליך לפח. המטרה היא הפינוי, לא התוצאה.

שורה תחתונה

את לא לבד בזה, כולנו באותה סירה.עומס רגשי הוא לא גזירת גורל, הוא נורת אזהרה שקוראת לנו לעצור, להוריד הילוך ולזכור שגם לנו מותר להישען לאחור, לנוח ופשוט להיות.