"האף שלי סתום" – האמנם?

האביב הוא זמן של חילופי עונות. השנה החילוף נעשה קצת מבולבל מהרגיל – קצת שמש, ושוב גשם. אחת התופעות המצויות בחילופי העונות היא הצטננות קלה. הגוף מתבלבל, ולכן אחד המשפטים השכיחים הוא "האף שלי סתום".

האמנם?

לא, האף שלנו לעולם איננו סתום. תחשבו על זה. אם האף היה סתום, לא היינו יכולים לאכול. הקב"ה בחסדו ברא לנו שתי מערכות נשימה. כיוון שלפעמים אנו אוכלים או מדברים, ניתן לנשום דרך האף, ובמקרה שסותמים את האף ניתן לנשום דרך הפה. אבל לנטרל את האף ליומיים-שלושה - זה לא אפשרי.

לכן נשים לב, שתמיד רק נחיר אחד סתום. זה יכול להיות ימין, זה יכול להיות שמאל, אבל לא שניהם יחד.

אבל רגע, איך זה ייתכן? אם לכל אחד מהנחירים יש פוטנציאל להיסתם, איך זה שהם לא נסתמים אף פעם בבת אחת?

מעבר האוויר באף אינו נפסק לחלוטין. הוא תמיד מתחלק באופן לא שווה בין שני הנחירים. הסיבה לכך היא מנגנון ביולוגי המכונה מחזור האף (Nasal Cycle).

איך זה עובד?

בחלל האף קיימות רקמות עשירות בכלי דם, בעיקר באזור שנקרא קונכיות האף (turbinates). אלו מבנים ספוגיים המצופים רירית, שתפקידם לסנן חלקיקים, ללחלח את האוויר ולחמם אותו לפני כניסתו לריאות.

הרקמות הללו אינן קבועות בנפחן. הן מסוגלות להתנפח ולהתכווץ כתוצאה משינויים בזרימת הדם אליהן. כאשר כלי הדם מתרחבים, הרקמה מתמלאת דם ומתנפחת – וכך מצרה את מעבר האוויר באותו נחיר. כאשר כלי הדם מתכווצים, הרקמה מתרוקנת יחסית – והמעבר מתרחב.

המנגנון הזה פועל באופן מחזורי: בכל זמן נתון, נחיר אחד נמצא במצב של זרימת אוויר דומיננטית, בעוד השני במצב מצומצם יותר. לאחר פרק זמן – בדרך כלל בין שעה לשלוש שעות – מתבצע חילוף: הנחיר שהיה פתוח יותר נעשה מצומצם, והאחר נפתח.

הבקרה על התהליך נעשית באמצעות מערכת העצבים האוטונומית, ובעיקר דרך המערכת הסימפתטית והפאראסימפתטית. הפעלה סימפתטית גורמת לכיווץ כלי הדם ולפתיחת הנחיר. הפעלה פאראסימפתטית גורמת להרחבת כלי הדם ולהיצרות הנחיר. כתוצאה מכך קיים ויסות עצבי מדויק של זרימת הדם ברקמות האף.

כאשר האדם מצונן או סובל מאלרגיה, הרירית מודלקת ומגיבה בצורה יותר חזקה. כלי הדם מתרחבים יותר מהרגיל, ויש הפרשת ריר מוגברת. במצב כזה, הנחיר שנמצא בשלב הסגור של המחזור יכול להרגיש חסום כמעט לחלוטין, בעוד השני נותר פתוח יחסית. התחושה הסובייקטיבית היא של חסימה מלאה, אך בפועל מעבר האוויר נמשך דרך הנחיר הפתוח.

למחזור האף כמה תפקידים פיזיולוגיים חשובים:

ראשית, שמירה על תפקוד הרירית. הרירית זקוקה ללחות ולזרימת דם מאוזנת. כאשר נחיר אחד "נח", הרקמה שבו יכולה להתחדש ולשמור על תפקודה התקין.

שנית, סינון יעיל של חלקיקים. שינוי הזרימה בין הנחיריים משפיע על דפוסי הזרימה של האוויר, וכך משפר את לכידת האבק והחלקיקים הזעירים.

שלישית, ויסות לחות וטמפרטורה. האוויר עובר תהליך של חימום ולחלוח. חלוקת העבודה בין הנחיריים מאפשרת בקרה מדויקת יותר על תהליך זה.

רביעית, שמירה על רגישות חוש הריח. זרימה משתנה בין הנחיריים מאפשרת חשיפה שונה לריחות, ובכך תורמת לתפקוד חוש הריח.

כל הפעילות הזו מתרחשת, כמובן, בתת מודע. המוח מנהל אותה ומשגר פקודות להרחבה או הצרה, פתיחה או סתימה בהתאם למצב של הגוף. גם כאשר אנחנו ישנים או נמצאים בפעילות נמרצת, מישהו דואג לא רק שנוכל לנשום, אלא שהתהליך יהיה תוך דאגה מקסימלית לתקינות המערכת, לתחזוקה שלה. שהאוויר יגיע לריאות ומשם לכל הגוף, בזמן, בצורה המיטבית, ובלי תקלות.

זה הזמן להגיד שוב תודה רבה על הכל!