אפשר גם אחרת: כך תנהלי בית לפני פסח בלי להרגיש מוצפת

הילדים לא מפסיקים לטפס על הספות, ומגיעים עם חמץ אל מקומות שכבר ניקית - את מרגישה מוצפת, שומטת את חומרי הניקיון, ומפיך נמלטת זעקה: 'זהו, אני כבר משתגעת הפסח הזה. לא די שיש מלחמה, עכשיו גם הורסים את  מה שכבר עשיתי. אין לי כוח'.

לפני שאת מאבדת את זה סופית ורבה עם כל מי שעובר על ידך, עצרי  ונשמי. 

זכרי שמטרת הניקיון האמיתית היא לא לריב, לא לכעוס ובטח שלא להרים ידיים ולהגיד 'שברו את הכלים, ולא מנקים'. שאלת את עצמך פעם "איך עושים את זה בבתים בהם יש ברוך השם הרבה ילדים?".

את צודקת: מחלקים משימות, אפילו לבן השלוש. 

בואי נעשה את זה בדיוק כמו שזה צריך להיות, ונתחיל מהתחלה:

1. קודם כל, שימי לך שיר שירומם לך את מצב הרוח, והתחילי לרקוד, לשיר ולפזר מחמאות לילדים על כך שהם עוזרים, כי שום דבר לא מובן מאליו. 

2. אחת הסיבות המרכזיות להצפה רגשית היא התחושה שצריך להספיק את כל הבית עכשיו, לפני פסח. זו טעות, כי מי אמר שצריך לנקות את התקרה, המנורות והספרייה למעלה? לשם הרי לא מגיע החמץ. המצווה היא לנקות איפה שיש חמץ. נקודה. חלקי את הבית לאזורים קטנים, והתמקדי רק באזורים שבאמת צריכים לנקות אותם לפסח. 

3. עשי רשימה הגיונית, כזו שאת יכולה לעמוד בה. רשימה  של משימות שתוכלי לא רק להשלים בזמן שנותר עד פסח, אלא גם לחלק בין הבעל והילדים. 

4. שחררי את הצורך ב"מושלם". לפעמים דווקא הציפייה לשלימות היא זו שגורמת לך להרגיש שאת לא מספיק טובה, ומשם לעומס רגשי הדרך קצרה. תני לעצמך את הרשות, לפחות פעם בשנה, לעשות טוב מספיק. 

5. ניהול בית נכון, במיוחד לפני פסח, חייב לקחת בחשבון גם הפסקות של מנוחה. אם לא תעצרי, הגוף יעצור אותך, ואת זה את ממש לא רוצה. גם עשר דקות של ישיבה בין המשימות עושות את ההבדל בין לתת לגוף את מה שהוא צריך, לבין להתעלם ממנו טוטלית ולשכוח אפילו לשתות ולאכול.