ההורה שבתוכי: האם אנחנו מגדלים את הילדים שלנו או את הילדים שהיינו?

לכל אחד מאיתנו יש "מזוודה" שהוא סוחב מהילדות. היא מלאה בזיכרונות ילדות מתוקים של ריח עוגה בתנור, צחוק מתגלגל במשחק תופסת, אבל גם ברגעים שבהם הרגשנו לא מובנים, שהיו נוקשים איתנו או שהתעלמו מהצרכים שלנו. כשאנחנו הופכים להורים, המזוודה הזו נפתחת מעצמה, ולעיתים קרובות אנחנו מוצאים את עצמנו מגיבים לילדים לא מתוך ההווה, אלא מתוך העבר - הילד שהיינו .

אפקט המראה: "אני לעולם לא אהיה כמו ההורים שלי"

מכירים את הרגע בו אתם חוזרים על התנהגות שלא אהבתם אצל הוריכם? לחילופין, ייתכן שאתם עושים בדיוק את ההפך, לדוגמא: מעניקים חופש מוחלט כי אתכם הגבילו מאוד.
במושגים מדעיים זה נקרא "הורות משחזרת" או "הורות מפצה". כשאנחנו מנסים "לתקן" את חוויות העבר שלנו דרך הילדים, אנו עשויים לפספס את מי שעומד מולנו ולא להעניק לו את הצרכים הנכונים עבורו. כך למשל, אדם שגדל בבית עם משמעת קשוחה, עשוי להיות הורה שמתקשה להציב גבולות, ובכך מונע מהילד את תחושת הביטחון שגבולות מעניקים.

כאב מהעבר

ישנם רגעים שבהם הבכי של הילד או ההתפרצות שלו מעוררים בנו סערה רגשית לא פרופורציונלית. זה קורה כי המוח שלנו משייך את הסיטואציה לחוויה לא פתורה מהעבר. כשאנחנו מבינים שהכעס שלנו אינו על הילד, אלא על הכאב הישן שלנו, זו בדיוק הנקודה שבה אנחנו מתחילים תהליך של ריפוי.

שבירת השרשרת: איך יוצרים שינוי?

חשוב לזכור כי העבר אינו גזירת גורל שלא ניתן לשנות. המושג "ביטחון נרכש" מצביע על כך שאדם שעבר ילדות מורכבת יכול להפוך להורה קשוב ומטיב, כל עוד הוא עושה עבודה רגשית מודעת:

זיהוי הטריגרים: שימו לב אילו התנהגויות של הילד מוציאות אתכם מאיזון. שאלו את עצמכם: "מה זה מזכיר לי מהילדות שלי?"

הכרה: הזכירו לעצמכם שהילד שלכם הוא אדם נפרד עם צרכים אחרים משלכם. הוא לא צריך "פיצוי" על מה שחסר לכם.

חמלה עצמית: הבינו שאתם פועלים מתוך מה שלמדתם. סלחו לעצמכם על טעויות עבר. זה הצעד הראשון בדרך לשינוי הגישה מול הילד.

יחד עם זאת, זכרו כי לא הכול דורש תיקון. חלק גדול מההשפעה של הילדות שלנו הוא חיובי: המסורות המשפחתיות, החום, המסירות והאהבה ללא תנאים, תחושת הביטחון שקיבלנו. את כל אלו וודאי שנרצה להעביר הלאה לדור ההמשך וחשוב גם להיות אסירי תודה על הטוב, כי שום דבר לא מובן מאליו.