למה אנחנו עושות דברים שמזיקים לנו? טיפים ותרגיל כתיבה שישחרר אותך לחופשי

בכל אחת מאיתנו שוכן “פרעה” קטן ועקשן, שמושל במצרים הפרטיים שלנו. אותם מקומות צרים, אפלים, מעכבים וחונקים של הרגלים רעים שאימצנו, במודע או שלא במודע. זה שאומר לנו "רק עוד סרטון אחד", "ממחר דיאטה" או "זה בסדר לכעוס, זה פשוט האופי שלי". האם עצרת פעם לשאול את עצמך מהו ה"מצרים" האישי שלך שחוסם אותך מלהתקדם? מסתבר שישנו קשר הדוק בין יציאת מצרים הפרטית של כל אחת מאיתנו לבין המעבדות המתקדמות ביותר לחקר המוח.

אם כן, כיצד הגוף שלנו עוזר לנו להשתעבד להרגלים שלנו ואיך נוכל להיגאל מאותם הרגלים ולצאת לחירות אמיתית? 

המצרים שבתוך הראש

במושגים של מדעי המוח, "מצרים" היא לא מקום גיאוגרפי, אלא מסלול עצבי. כשאנחנו חוזרות על פעולה מסוימת שוב ושוב, המוח שלנו הופך את הפעולה הזו לאוטומטית. דמייני שדה קוצים שבהתחלה קשה לעבור בו, אך ככל שצועדים באותו נתיב, הקוצים נרמסים ונוצר שביל סלול ונוח. במוח שלנו, התהליך הזה יוצר נתיב מהיר – קשרים בין תאי עצב שמתהדקים ומתחזקים, עד שהמידע עובר בהם במהירות שיא וללא מאמץ מצידנו.

המערכת שאחראית על כך נקראת הגרעינים הבזאליים (Basal Ganglia). זהו אזור פרימיטיבי במוח שאחראי על התנהגויות אוטומטיות. זו בדיוק הסיבה שאת לא חושבת כל יום מחדש איך את מכינה את כוס הקפה שלך או מהי הדרך מהבית לעבודה. הבעיה מתחילה כשהמערכת הזו לא מבדילה בין הרגל טוב להרגל רע, היא פשוט אוהבת יעילות. ברגע שהרגל התקבע, המוח חוסך באנרגיה ומעביר אותנו לטייס אוטומטי. זהו השעבוד המודרני. אנחנו פועלות מכוח האינרציה, גם כשזה מזיק לנו.

חשוב לציין שהשעבוד הזה אינו רק ביולוגי, אלא גם רוחני במהותו. המילה "מצרים" מגיעה מהשורש מ-צ-ר, מקום צר ודחוק, כמו בפסוק “מן המצר קראתי יה”. על פי תורת החסידות, "יציאת מצרים" היא אירוע שצריך להתרחש בנפש בכל יום ("בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"). המשמעות היא לצאת מהמגבלות של הגוף, מההרגלים המצמצמים ומהתפיסות המקובעות שמונעות מהנפש להתעלות.

מצרים היא כל מה שמצר את צעדינו ומונע מהאור הפנימי שלנו להתבטא. כשהמוח נתקע בלופ של הרגלים שליליים, הנשמה שלנו חווה צמצום ואנחנו מאבדות את חופש הבחירה המוחלט ומצטמצמות לכדי תגובות אוטומטיות ופחדים. היציאה ממצרים היא השחרור מאותו “מצר" תודעתי אל עבר מרחב של אינסוף אפשרויות.

דופמין במקום פרעה

פרעה המקראי הקשה את לבו, ופרעה הפנימי שלנו משתמש בדופמין בשביל לשלוט בנו. דופמין הוא מוליך עצבי שגורם לנו לתחושת עונג וציפייה. בכל פעם שאנחנו מבצעות הרגל רע, המוח משחרר דופמין. זהו כמו השוט של פרעה שמלקה בנו. הוא לא נותן לנו מנוח וגורם לנו לרצות עוד ועוד מהדבר שמשעבד אותנו, גם אם רגע אחרי אנחנו מרגישות ריקנות או חרטה.

למשל: הגלילה האינסופית בפיד, אכילה רגשית בכל פעם שקשה לנו, דחיינות של משימות חשובות לטובת משימות מהנות יותר או קניות אימפולסיביות - כל אלה משחררים דופמין, שגורם לנו לרצות לעשות את אותן פעולות שוב ושוב, למרות שהן לא מיטיבות איתנו.

איך יוצאים ממצרים? הדרך המדעית לחירות

יציאת מצרים לא קרתה ברגע אחד, וכך גם שינוי הרגלים. הנה הצעדים המדעיים לשינוי אמיתי:

1. מודעות היא המפתח

אי אפשר לצאת ממצרים אם את לא יודעת שאת בשעבוד. המדע מראה ששינוי מתחיל בהעברת הפעולה מהטייס האוטומטי אל קליפת המוח הקדם-מצחית (Prefrontal Cortex) – האזור שאחראי על חשיבה רציונלית. נהלי "יומן הרגלים" למשך שלושה ימים. בכל פעם שאת מבצעות את ההרגל הרע, עצרי ושאלי: מה הרגשתי רגע לפני? האם הייתי עצובה, מתוסכלת, מיואשת או עייפה?

2. צעדים קטנים מובילים לתוצאות גדולות

הטעות הכי גדולה היא לנסות לשנות הכול בבת אחת. המוח חווה שינוי דרסטי כאיום, מה שמפעיל את האמיגדלה, מרכז הפחד, וגורם לנו לברוח חזרה להרגלים המוכרים. לכן, כדאי להתחיל בצעדים קטנים שלא יכניסו את הגוף למצב של סטרס. רוצה להתחיל לנוע? התחילי ב-5 דקות ביום. המוח לא יזהה את זה כאיום, והמסלול העצבי החדש יתחיל להיבנות בבטחה.

3. חיווט מחדש: נוירופלסטיקה

הבשורה הגדולה של העשור האחרון היא שהמוח שלנו הוא פלסטי (גמיש). המושג נוירופלסטיקה אומר שגם בגיל 40, 60 או 80, אנחנו יכולות לסלול דרכים חדשות. כשאנחנו מפסיקות להשתמש בנתיב המהיר של ההרגל הרע ומתחילות ללכת בנתיב חדש, השביל הישן הולך ומיטשטש, והחדש הופך לאוטומטי.

4. החליפי את השלילי בחיובי

במקום להגיד "אני צריכה להפסיק לעשות X", אמרי "אני בוחרת לעשות Y". המוח מגיב הרבה יותר טוב לתגמול חיובי מאשר לענישה.

שורה תחתונה 

יציאת מצרים היא לא אירוע היסטורי שקרה פעם. היא תהליך פסיכולוגי שקורה בכל יום מחדש. המדע מוכיח לנו שאנחנו לא חייבות להישאר משועבדות לדפוסים ישנים. עם קצת סבלנות, הרבה מודעות והבנה של מנגנוני המוח, כל אחת יכולה להכניע את פרעה הפנימי שלה ולצעוד לעבר הארץ המובטחת של הגרסה הטובה ביותר של עצמה.

תרגיל כתיבה: יציאת מצרים הפרטית שלי 

כתיבה אינטואיטיבית נועדה לעקוף את המחסומים המחשבתיים שלנו ולתת לתת-מודע לדבר. קחי מחברת ועט ואל תחשבי יותר מדי. פשוט תני למילים לזרום.

התחילי מהמשפט הבא: "המצרים הפרטיים שלי הם..."

המשיכי לכתוב ללא הפסקה, ושאלי את עצמך תוך כדי:

מהו הדבר שגורם לי להרגיש מצוקה או חוסר בחירה ביומיום שלי?

איך נראה השביל הסלול (ההרגל האוטומטי) שאני צועדת בו שוב ושוב?

מה הדופמין מבטיח לי באותו רגע? (עונג מהיר, בריחה מקושי, שקט רגעי)

מה יקרה אם אעשה רק צעד אחד קטן לכיוון אחר לגמרי?

סיימי במשפט:

"היום, אני בוחרת לקחת חזרה את חופש הבחירה שלי ב..."

בהצלחה!

שירה פריאנט, מאמנת בשיטת הרב פנגר לניהול רגשות בשילוב כתיבה אינטואיטיבית. לפניות: shira.milatova@gmail.com