4 הרגלים ששוחקים את הביטחון העצמי (גם אצל החזקים ביותר)

כשהייתי צעירה, הביטחון העצמי שלי היה נמוך, בלשון המעטה. הסתכלתי על אנשים אחרים, שמסתובבים בעולם הזה עם תחושת ערך וביטחון, וכל כך רציתי להיות כמותם. רציתי לטפס על ההר, הר הערך העצמי, ולכבוש אותו. לא ידעתי אז, שביטחון עצמי הוא לא פסגה שכובשים פעם אחת. ביטחון עצמי דורש תחזוקה יומיומית. גם אצל האנשים החזקים ביותר, שנחשבים כריזמטיים ובעלי עוצמה, ביטחון עצמי דורש עבודה. אף אחד אינו חסין מפני השחיקה האיטית של תפיסת הערך שלו.

לפניכם כמה מההרגלים הנפוצים ששוחקים את הביטחון העצמי, ומה אפשר לעשות כבר היום כדי להחליף אותם בהרגלים מחזקים יותר.

1. דיבור עצמי שלילי

לרובנו יש נטייה לבקר את עצמנו בחריפות על כל פעולה קטנה, בעוד שכלפי אחרים אנחנו מגלים גישה חומלת וסלחנית יותר. משפטים כמו: "אני תמיד הורס הכול", "אני לא טובה בכסף" או "אני אף פעם לא אצליח במבחן הזה", הם משפטים רעילים, ויכולים להרוס את הביטחון העצמי של האנשים החזקים ביותר.

למה דיבור עצמי כל כך הרסני?

א. נבואה שמגשימה את עצמי: לאחר שכל רכושו, משפחתו ובריאותי אבדו, איוב אמר בכאב: "כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי, וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי" (כה). כלומר, כל מה שחששתי ממנו - קרה לי. להבדיל, הנרי פורד אמר: "בין אם אתה חושב שאתה יכול או חושב שאתה לא יכול - אתה צודק". כלומר, שאנחנו אומרים לעצמנו ש"אין טעם לנסות", אנחנו מגיעים לכל משימה עם רמת אנרגיה נמוכה, נרתעים מסיכונים, ובסופו של דבר באמת נכשלים. מה שרק מוכיח לנו שצדקנו.

ב. שחיקת הערך העצמי: בניגוד לביקורת טובה, שמטרתה לשפר אותנו, דיבור עצמי שלילי לא מדרבן אותנו להשתפר ואינו מציע פתרונות. בדיוק כמו ההבדל בין קנאה כללית לקנאת סופרים. קנאת סופרים הינה חיובית, וקנאה כללית היא הרסנית.

נקודה למחשבה: האם הייתם מדברים אל חבר טוב בדרך שבה אתם מדברים אל עצמכם? אם התשובה היא "ממש לא", סימן שהגיע הזמן לשנות גישה.

2. התמקדות בחסרונות במקום בחוזקות

כשאנחנו משקיעים את כל האנרגיה שלנו בניסיון לתקן את הנקודות החלשות שלנו במקום לחזק את הכישרונות שהתברכנו בהם - הביטחון העצמי שלנו נשחק. בעצם, אנחנו שמים סוג של זרקור על כל החסרונות שלנו ולוקחים את היכולות וההצלחות שלנו כמובן מאליו ("אני לא מיוחד, כולם יודעים לעשות את זה"). ההרגל הזה יוצר תמונת מציאות מעוותת.

בשנת 1999 ערכו שני חוקרים, הפסיכולוגים כריסטופר שברי ודניאל סימונס, ניסוי פסיכולוגי שהפך ויראלי.

משתתפי המחקר התבקשו לצפות בסרטון ולספור כמה מסירות אירעו בין שחקני הכדורסל בקבוצה הלבנה. מחצית מהמשתתפים בניסוי התמקדו במסירות השחקנים ולא הבחינו באדם המחופש לגורילה שנכנס לפריים, חבט באגרופיו בחזה ויצא לאחר 10 שניות.

הניסוי הזה הוכיח שאנחנו רואים רק את מה שאנחנו מחפשים. התופעה הזו נקראת "עיוורון קשבי". המוח שלנו מוגבל ביכולת עיבוד המידע שלו, ולכן הוא מסנן כל מה שלא נראה לו רלוונטי למשימה הנוכחית.

מה זה אומר על הביטחון העצמי שלכם?

אם המשימה שהגדרתם לעצמכם היא למצוא הוכחות לכך שאתם לא מספיק טובים (הקבוצה הלבנה), המוח שלכם יהיה כל כך ממוקד בחיפוש הכישלונות, שהוא יהיה עיוור לחלוטין ל"גורילה" של ההצלחות, המחמאות והדלתות שנפתחות לנגד עיניכם ממש.

נקודה למחשבה: המציאות מלאה ב"גורילות" של חוזקות והצלחות. אם לא תשימו לעצמכם מטרה להבחין בהן, פשוט לא תראו אותן, כי המוח שלכם החליט שהן לא רלוונטיות.

3. חיפוש האושר באישור חיצוני

דמיינו שהביטחון העצמי שלכם הוא סוללה של טלפון נייד. אצל אדם עם ביטחון עצמי בריא, המטען הוא פנימי. אצל מי שזקוק לאישור מתמיד, המטען נמצא אצל אנשים אחרים: אצל בן או בת הזוג, אצל הבוס, אצל החברים או כמות הלייקים. ברגע שהם לא מחמיאים להם או משבחים אותם - הסוללה שלהם מתרוקנת.

למה זה הרגל שהורס את הביטחון?

א. אובדן המצפן הפנימי: כשאנחנו מחפשים אישור חיצוני בכל מקום ("מה אנשים יגידו?" או "האם הבוס שלי יחשוב שאני עושה עבודה טובה?"), אנחנו מאבדים את הזהות שלנו והופכים להיות בן אדם מרצה.

הרב יגאל כהן מרבה לדבר בהרצאותיו על השחרור מהתלות בבשר ודם. הוא מסביר שאדם שתלוי במחמאות של חבריו, הבוס שלו או העוקבים שלו, הוא למעשה עבד של דעת הקהל. הוא מדגיש שהערך שלנו לא נקבע לפי מה שאנשים אומרים עלינו, אלא לפי מה שבורא עולם חושב עלינו.

ב. חוסר יציבות כרוני: הסביבה היא לא עקבית. החבר יכול להיות ביום רע, החברה הטובה יכולה לשכוח להחזיר הודעה והאלגוריתם יכול להתעלם ממכם. אם הערך שלכם תלוי בתגובה שלהם, אתם תפרשו כל שתיקה ככישלון אישי.

נקודה למחשבה: הדרך לצאת ממלכודת ה"מה יגידו" היא להבין שאישור חיצוני הוא כמו מלח – ככל שצורכים ממנו יותר, כך נהיים צמאים יותר. כדי לבנות ביטחון יציב, אנחנו צריכים לעבור לתיקוף פנימי. לפני שאתם בודקים את כמות הלייקים או מה הבוס כתב לכם במייל, עצרו רגע. רשמו לעצמכם דבר אחד שעשיתם היום ואתם גאים בו מול עצמכם ומול בורא עולם. זה הדירוג האמיתי שלכם.

4. כשהסביבה שלכם מחלישה

ג'ים רוהן אמר פעם: "אתה הממוצע של חמשת האנשים שאתה מבלה איתם את מרבית זמנך". שהייה בסביבה מחלישה - אנשים שנוטים להתלונן, לבקר, להקטין או להטיל ספק תמידי ביכולות שלכם - היא גורם מעכב משמעותי.

הסכנה בסביבה מחלישה היא שהיא פועלת בשיטת ה"אבנים שחקו מים". אתם אולי חזקים מספיק כדי להתעלם מהערה אחת, אבל לאורך זמן, הציניות והספק של אחרים מחלחלים פנימה והופכים לדיבור העצמי השלילי שלכם. אתם מתחילים להאמין שקשה להצליח ושייתכן שאתם חסרי תקנה.

איך מזהים סביבה רעילה?

א. שאלו את השאלה הבאה: האם אחרי מפגש עם אדם מסוים אתם מרגישים מרוקנים מאנרגיה או מלאי מוטיבציה?

ב. חפשו את המפרגנים: השקיעו זמן באנשים שרואים אתכם כפי שבורא עולם רואה אתכם - עם כל הכישרונות והיכולות שלכם.

ג. הציבו גבולות: אם האנשים המחלישים בחייכם הם בני משפחה או עמיתים בעבודה, שאינכם יכולים להתנתק מהם, הציבו להם גבולות. כמו כן, אל תשתפו את החלומות שלכם עם אנשים שנוטים לפקפק בהם באופן קבוע.

נקודה למחשבה: אם תנאי הסביבה שלכם אינם מאפשרים צמיחה, קשה מאוד לפרוח. לפעמים, כדי להחזיר לעצמכם את הביטחון העצמי, עליכם פשוט לשנות את הסביבה האנושית שמקיפה אתכם.

שורה תחתונה: ההגה בידיים שלכם

ביטחון עצמי אינו תכונה מולדת שחלק קיבלו וחלק לא. הוא סך כל ההרגלים שאנחנו מטפחים בכל רגע נתון. כשנלמד להחליף את הביקורת בחמלה, את העיוורון בטיפוח חוזקות, את האישור החיצוני בעמידה איתנה מול הבורא, ואת הסביבה המחלישה באנשים שמרימים אותנו - נגלה שהדרך לערך העצמי הופכת ברורה ונגישה יותר.

זכרו: אתם לא זקוקים לאישור מהעולם כדי להיות ראויים. אתם ראויים מעצם היותכם.